עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

תן לי כבר לאהוב אותך!

07/02/2014 20:33
Here To Love
אהבה, געגוע, כאב, לוותר
בשיעור תנ”ך - מתפללת לאלוהים לראותך. בשיעור ספרות - חולמת כמה אתה נסיך, הנסיך שהיה פעם שלי . בשיעור אנגלית - חושבת עליך בשפה זרה, בשפה שאתה כל כך אוהב. בשיעור היסטוריה - נזכרת בנו יחד... ודואגת לא לפרוץ בבכי מרוב געגועים עליך למרות שכל כך קשה לי. בשיעור ספורט - רוצה לרוץ עד אליך למרות שאתה רחוק. בשיעור גיאוגרפיה - מחפשת אותך על המפה, מוצאת ואז מרגישה רע. בשיעור ביולוגיה - לומדת על מגע ונזכרת בשלך. בשיעור מתמטיקה - מחשבת כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהצמדת את שפתייך לשלי ואמרת כמה אתה אוהב אותי, אוף נו עבר כבר יותר מידי זמן. מה עוד לא ניסיתי כדי לשכוח. כמה בכיתי כי לא היה בי עוד כוח. מנסה לשכוח באמת מנסה, לא אשמתי שאני לא מצליחה. קשה לי, אני רוצה רק אותך! בוהה באחרים ורואה את פניך, מתקרבת ופוגשת בעינייך הן מנחמות ואומרות ׳לא נורא׳ מי יודע אולי ניפגש שנה הבאה. נמאס. בא לי לכתוב על סלע כמה אני אוהבת אותך. לקשט בלבבות במיליוני צבעים זוהרים. לעטוף בסרט ורוד ולזרוק לך אותו על הראש בתקווה ותבין כבר כמה האהבה הדוחה הזאת עליך כואבת. אבל אתה רחוק מידי. קרוב ללב אבל רק אליו. בינתיים סתם רחוק, סתם כואב. מנסה מנסה מנסה, אבל שוב מוצאת עצמי שולחת הודעה... אבל אני לא. אני לא רוצה להתרגל. להבין שזה קרה ולא אחווה את זה יותר. בסופו של יום אני רוצה לשכב במיטה ולבכות. לעצום עיניי חזק ולתת לדמעותיי לפלס את דרכן דרך ריסיי, לתת להן לרדת במורד לחיי ללטף את עורפי בחמימות.. מדמיינת אותך מחבק אותי חזק, מדמיינת עד שמתחיל לכאוב. 
רגש מגיע ושורף אותי מבפנים.. מזכיר לי כמה אני מתה מבפנים מאז שעזבת, אני רק רוצה לאהוב אותך.
בבקשה תן לי כבר לאהוב אותך! אל תקח ממני את קרן האור היחידה שנשארה.
ואתה שם איתה... בדיוק כשאצלי צונחת דמעה צורחת את הקול שכבר כמעט ואין ורוצה רק איתך שוב.. כמו אז.
כאן לא מפסיקה לאהוב אותך, ולהאמין שהשפתיים שלנו עוד ימצאו את הדרך זו לזו.
הלב לא מתכוון לשכוח, אני צועקת תוותר! תרפה, הילד כבר לא אוהב.. הוא בטח היה האחד אבל אני אמצע אחר. כך או כך את עצמי כבר מזמן לא אותה ילדה מאוהבת.
הפכתי למן ילדת געגוע.
אחת כזו שהגעגועים העזים מתעצמים בכל יום כשאתה רחוק, לא מרפים ממנה ליבה כואב... מדמם ושום זמן לא יצליח לרפא אותו, אלא רק אדם אחד שכבר בחר לעזוב.
כנראה געועים למה שהיה פעם ובטח לא יחזור להיות, היא מבינה.. היא זו שניסתה לשכוח אבל עוד מבקשת שתחזור כבר נו.. תחייך אליה רק עוד פעם אחת ודי.

זה לא יעבור או יעלם זה לא יגמר או ישכח כל עוד ליבך לא ישוב להיות שלה

יס יס יס! סוף סוף חזרתי לכתוב אוף כמה כיף... אוקי אז הנה משו שכתבתי אשמח מאוד לשמוע את דעתכם על הקטע.. 
The Cheshire CatThat girl is meניקול100% MEע.מ.BlackChamomile
אוהב(ת) שום!
07/02/2014 22:14
זה מרגיש כלכך אמיתי..כאב ברור של נפש מתגעגעת.
כתבת עוצמתי ונוגע. מקווה שאף פעם לא נחוש דבר כזה! :)
Here To Love
24/02/2014 13:11
ואו תודה שמחה שאהבתת
That girl is me
08/02/2014 02:21
ואוווו כתיבה מושלמת אהבתי מאוד והתרגשתי מאוד באמת שזה היה אחד הדברים הכי יפים שקראתי
Here To Love
24/02/2014 13:11
תודה רבה :)
לירז סטיילס
22/02/2014 23:00
וואוו את רשמת את זה ?
את מדהימה ויש לך כישרון עצום אם את רשמת את כל זה!
אני מציעה לך אולי לכותב שיר או ספר
Here To Love
24/02/2014 13:11
תודה רבה רבה, כן אני כתבתי את הקטע הזה ואם תסתכלי טוב כל הבלוג שלי הוא שירים וקטעים מהסוג הזה.. יש אפילו כמה סיפורים עם פרקים את מוזמנת לקרוא
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???