עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אז אולי בכל זאת יש בך משהו

14/03/2014 22:48
Here To Love
אהבה, געגוע, כאב, לוותר
שעות שלמות מנסה להבין מה רוצה לפרוק, עם הידיים על המקלדת יושבת ובוררת מילים.
מקלידה מילה ומוחקת, לוקחת נשימה ומתאפסת. מתחילה מחדש ושוב מוחקת.
לא קל לכתוב על רגש לא ברור,לא קל לי להעביר את רגשותיי כלפיך בצורה ברורה ומעניינת.
רגש לפעמים חזק מדי בכדי שנוכל להבין אותו.
סערת רגשות שלא משאירים הרבה מקום לפתרון קל, ואם בכלל. האמת השלמה כבר בטח נמצאת בתוכי, וכמובן שאני כמו ילדה קטנה וטיפשה מתקשה למצוא אותה.
לא באמת מצליחה להבין מי מהם נמצא כעט בלב, או אם ה-הוא עוד בכלל אוהב.
אבל אתה...
אתה נגעת לי בלב.
היחיד שלא התבייש לומר "אותך אני אוהב".
היחיד שלא פחד להיחשף.
הבחור הראשון שהצליח לאהוב אותי, הספיק רק מבט אחד מעינייך כדי לשנות את כל מה שידעתי, אלו העיניים היפות שמשכו אותי והשפתיים הרכות שכישפו אותי והמגע החמים שגרם להרגיש בטוחה.
החיבוק, כל כך הרבה משמעות.
חום גופך המתפשט לאיטו, עוצמת שלוש המילים שלחשת באוזניי לא נשכחת עוד.
כבר סיכמתי שאני לא מרגישה כלפיך את אותם הרגשות שאתה מרגיש כלפיי, וכבר סיכמתי שאוהבת מישהו אחר, אחד שמתאים לי יותר, והוא בדיוק כל מה שרציתי ואפילו יותר.
באמת שלא יודעת למה אני בכלל חושבת עלייך, למה אני מבזבזת את זמני על כתיבת הקטע הזה.
אז אולי... אולי אני כמו כולן, נמשכת לבחורים מהסוג שלך.
כאלה שמרוכזים רק בעצמם, וזה בסדר יעבור הלילה ולא אחשוב עליך עוד, אשב עם החברות שלי ואצחק עליך מהצד, ואיך פתאום הפכת לבדיחה בעיניי, יפה מבחוץ וריק מבפנים.
הם אומרים שיש לי לב שחור, קר וסגור, ילדה חסרת רגשות שלא מבינה בכלל על איזה אוצר היא מוותרת. 
זאת שעד היום לא הייתה מוכנה להתאהב באיש רק תקופות קצרות וסתמיות של קראש טיפשי בהם לא באמת קרו דברים.
אבל איכשהו פתאום אתה נראה לי מוזר.
הבחור הראשון שקרה איתו איזה משהו ולא אומרת "חבל". 
האור כבה וחושך בחדר, מתחת לשמיכה קוברת את הראש בתוך בובת דוב גדולה.
וקר לי קר לי כל כך, ונזכרת איך הורדת את חולצתך כדי לחמם אותי, אף בחור לא עשה זאת עבורי.
וברגעים האלו אוחז בי געגוע.
רוצה אותך קרוב.
רוצה שתהיה איתי כאן מתחת לשמיכה, רוצה להריח את הריח הנעים שלך רוצה שהוא ידבק לי לחולצה. רוצה שתחבק אותי חיבוק ארוך ושקט שתנשק אותי עכשיו והטעם את טעם שפתייך המתוק.
 ושתגיד לי שתגיד לי רק עוד פעם אחת מה מצאת בי שאי באף אחת.

~סוף~

אוקי אחרי המון זמן של חופש מהבלוג החלטתי לפרסם קטע קצר כן כן הוא מבוסס על חיי כמובן כמו כל שאר הפוסטים אצלי בבלוג מקווה שאהבתם תגיבו מה דעתם אשמח נורא.

רוזיהדסשקדDaniel .MeshiBlackChamomile
see from the heart
15/03/2014 08:39
כן, אהבתי מאוד... מזכיר לי את החברה לשעבר שלי...
כל כך מקבלת.. אבל פגעה בי מהר מידי..
תמשיכי לכתוב.
את כותבת מדהים!!!!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???