עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

סתיו נושר-פרק 1 חלק א

03/04/2014 14:31
Here To Love
סיפורים בהמשכים, אהבה
"כל כך התגעגעתי" הדר רוכנת לחבק אותי, "גם אני" אני לוחשת. נפרדנו.. כל אחת לדרכה, רוח קרירה נושבת בין העצים, העץ הגדול שמעלי רשרש לרגע, עלים כתומים, חומים, וצהובים, מרהיב היופי הסתווי שכל כך היה חסר לי המקום הכי שלווה שאני מכירה. 
מתבוננת בהתפעמות בעלים המחליפים צבעם ונושרים. 
מסתכלת סביב העצים העירומים חלפו על פני במהירות פרץ של רוח קירר את פניי. גומעת את האוויר בשקיקה, הקלה ממלאת את גופי , הבית שלי. 
 שיערי האדום מתנופף ברוח כמו גלים בים רועש, שמלתי נושקת לרגלי החשופות דממה קסומה. 
השקט השורר כאן נורא. לא כמו בעבר, הילדים ההיו משחקים כאן אינם, כאילו בלעה אותם באדמה, נעלמו. הייתי אחת מהילדים הללו, התבגרתי ונעלמתי כמו השאר . הילדים ההיו משחקים כאן, כולם עסוקים בביתם, עסוקים במשחקי המחשב וברשתות החברתיות, ילדות שנעלמה. 
עוצמת את עיני ונזכרת במשחקים, בצחקוקים באווירת הילדות, התמימות. 
שומעת את פסיעות נעלי, כעט הלו פסיעות רגועות לא קשות וכועסות כמו הפסיעות במקום אחר. 
 משהו בערב ובמקום הזה פשוט כה שלווה ומרגיע, במיוחד אם אני שם לבד. רק אני והמחשבות מרוכזת כבר בא לבכות... 
מתעוררת מן מהחשבות למשמע מנגינה נעימה שחודרת אל ראשי ממקום כלשהו. נושאת לרגע עיניי אחורה, מאחד הבתים הסמוכים יוצא לו בחור צעיר. יפה מראה אין ספק. בעל תלתלי זהב המרצדים בריקוד על כתפיו תכול עיניים פני עלם זוהרים. שובבים. לבוש לבן הולך לו כששיר מתנגן מפיו זמזום שקט ונעים. ובמפתיע דרכינו נפגשות, הוא מתקרב והולך לצידי פתאום אני מצליחה לזהות, זה תום. אני מחייכת אל עצמי וממשיכה מבלי ליצור שום קשר עיין, פתאום מרגישה חלשה, מועקה יושבת בגרוני ׳תפתחי את הפה׳ הקול הפנימי זועק. 
״מי את?״ מפנה את מבטו אלי ושואל. 
לרגע לא הייתי בטוחה שהוא אכן מדבר אלי רגש לא ברור חסם את המילים מלצאת, העלם המדהים כשנראה שכח שבכלל הייתי קיימת ״אריאל״ אני מחייכת. ״איך זה שעוד לא פגשתי בך אריאל? העמק קטן מידי בכדי שאוכל לפספס יפיפייה כמוך״ אני מחייכת במבוכה ומסבירה שכבר נפגשנו בעבר, הוא נשא אלי מבט מבולבל  
פתאום על מצחו החלק והחיוור הופיעו מספר קמטים. הוא מסתכל עלי, מבטו מעט נבוך כאילו נתפס במעשה אסור ״חכי״ הוא עוצר את הליכתו בעטיות, אני נעצרת בחשש ובוהה בעיניו התכולות הוא נעמד מולי פותח את פיו "את..." ופתאום משתתק. מתבוננת בניצוץ שבעיניו תוהה עם הוא עוד זוכר את מה שאני לא מצליחה לשכוח.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ניסיון לכתוב סיפור אהבה חדש, הרבה זמן כבר שאין לי מצב רוח לכתוב אבל הנה חזרה לה המוזה ואיתה מצב הרוח..תגידו אם שווה להמשיך בכלל, גם אם לא אהבתם אני מבקשת תגיבו מה דעתכם..

Rainme-***שקדBlackChamomile
03/04/2014 17:19
אני ממש ממש אהבתי...
הכתיבה מדהימה בהחלט, והסיפור נורא מעניין
מחכה להמשך :)
Rain
03/04/2014 19:08
כתיבה נהדרת ומעניינת מחזקת כל דבר שאקווה אמרה תמשיכי! (:
24/05/2014 07:16
וווווואווו מהמם...וכן באלי לדבר ....אני יכתוב לך ובבקשה תעני מהר! לדעתי את ממש מוכשרת וחושבת כמווווני! ♥
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???