עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מה שהיינו פעם... מזמן

21/07/2014 00:45
Here To Love
אהבה, געגוע, פרידה, לוותר, נגמר, לשכוח
I just wanna kiss you But I can't right now 

אמור לי, "לא שכחתי".

שכנע ואמור,כי לעולם אותך אזכור.

בליבי.. נותרה לה תהום עמוקה.

מלאה בשקרים.

שתיקות.

שתיקות רועמות

.כואבות לי הדממות.

ליבי קורא אליך.

מתגעגעת אליך,עיניי נותרו עצובות.

לעבר שקיעה שחורה צועדת לבדי.

רגליי עייפו מרדיפה אחר טיפת התקווה.

התקווה שעוד לא שכחת.

מראה החיוך שלך בתמונה הותיר בי רק דממה.

ישנן סוגי דממות, הן שונות.. זו דממה של רצון.

רצון להיות בשקט לחיות את הזיכרון החי שלי,שלך, של מה שהיינו פעם... מזמן.

בתוך הדממה שומעת את קולי פורץ מליבי.

אני קוראת בשמך.

צועקת את שמך.

האם יכול להיות שתשמע?

סימן.

תן לי רק סימן.

שהאמין שלא שכחת.

שעוד לא יצאתי לחלוטין מליבך.

שעוד נשארה לך חולשה, לדבר הקטן והחמוד שהייתי פעם... מזמן.

בתוך כל השקט הזה הלכתי לאיבוד.

לא שמעת.

לא ענית.

לא חזרת אל ידי.

אין סימן.

אל תדאג לי, לא התאכזבתי.

ממילא לא הייתה שום תקווה.

דמעות מציפות את עייני.

״לעזאזל אני לא יכול את כל כך חמודה״ קולך מהדהד בי, 

מסתכלת אל עבר זיכרון ישן.

בראש רואה תמונה איך אני שוכבת במיטה ללא תזוזה בוהה בטלפון ומחכה.

לצלצול.

ולאחר שכבר צלצל שעות היינו מדברים.


הייתה מספר לי על החיים היפים בדירה קטנה בדרום תל אביב.


ואני... אני הייתי מספרת סיפורים שלמים, החל ממה שלומי ועד מה אכלתי לצהרים.


לאחר מכן הייתי שוכבת על הגב בוהה בתקרה כשחיוך ענק מרוח על הפנים כולי בעננים. 

עכשיו לא כאן לא שם, כל זה היה מזמן.

רק הגעגוע שאוחז בי.

תחזור כבר.

תן לי רק לשמוע את הקול שלך,

לדעת שטוב לך.

רק אל תאמר שמצאת ילדה אחרת שתאהב אותך.

אני! מכורה לכל מילה שיוצאת לך מהפה.

אני! משננת וזוכרת כל שיחה, כל מילה, כל שתיקה.

אני! כותבת לך שירים.

אני! זוכרת תאריכים.

אני אוהבת אותך! ואתה פעם אהבת אותי.

יותר מידי זמן בלעדיך

.הכל נראה לי נורא.

הציפורים הפסיקו לצייץ, השמש שקעה... ואני... אני צריכה אותך.

אתה ויתרת עלי כי היה קצת קשה.

ויתרת עלי.

אתה ויתרת עלי!

מהלכת בחדרי הקטנטן, הלוך ושוב, הלוך ושוב, זורקת את גופי על המיטה.

אין טעם לחיים

.אין טעם לחיים בלעדיך.

והדרמה נכנסת בי,הדיכאון מכה בי.

שנינו בצדדים כל כך רחוקים על המפה.

חשבתי כל הלילה על השיחה האחרונה.

השיחה שהפכה אותי.

אתה סוג של סערה, בכל פעם שאתה מופיע אתה הופך אותי,

את כל מה שידעתי.

הוחלט שהקשר מזיק, הוחלט לנתן את הקשר המעיק.כך היה.ארבעה חודשים בלעדיך חלפו מהר.

הכרתי מישהו חדש, הוא הזכיר לי אותך, הוא מילא את מקומך לצידי.

הוא עשה עבודה טובה.

כמעט...כמעט שכחתי.ואז... אז נזכרת שגם אני הייתי קיימת.

פעם.

החלטת להרוס אותי שוב.

צלצול הטלפון, שיחה, דמעה, געגוע, אליך, אלי, אל מה שהיינו פעם.

עניתי בהיסוס.

אולי זאת טעות.

"הלו..." עניתי בהיסוס

"היי" ענה קול גברי, קול מוכר, קול שכל כך חסר.

."היי.." השבתי בנימוס.

"איך את?" שאל

"הרבה זמן לא דיברנו.."הזכיר כאילו בדרך אגב.

"כן... יותר מידי זמן"מלמלתי בקול עצוב.

"התגעגעתי אליך, אני מאוד מתגעגע אליך"הוא היה נשמע אמין מידי.

שתקתי.

 "אני יודע, אני יודע שאת אוהבת לא להאמין לי..

אבל אני באמת מתגעגע אליך אני לא יודע להסביר לך כמה זה מעיק עלי,

הייתי מוכרח לשמוע את הקול שלך" הסביר בהתלהבות
שתקתי.
"תגידי משהו..."ביקש בטון מעורר רחמים.

"מה אתה רוצה שאומר?"שאלתי חוששת.

"יהיה נחמד אם תאמרי שגם את התגעגעת"צחקק.

"אני רוצה לחבק אותך"התוודתי מיד.

כל היום הייתי מאושרת.

קפצתי, התרגשתי,חיבקתי,צחקתי, חייכתי! אבל חיוך אמיתי לא עוד אחד שהתאמצתי לזייף.

ושוב כמו סערה חלפת.

שוב עזבת.

שוב בודדה אני ורגשות האשמה.

אלמלא הכרתי אותך.

אלמלא התאהבתי בך.

לא ידעתי איך החיים יכולים להשתנות

.אני מתגעגעת אליך נורא,

אבל יותר מתגעגעת לילדה השמחה שהייתי פעם.

תחושה נוראה התפשטה בי, 

זה לא סימן טוב.הגעגוע הזה עמוק מידי.

גם לאחר שעזבת אתה כל כך...כאן איתי.

תמיד תשאר בלב שלי. ארצה או לא.שמך חרוט בי לעד.

נגמר.

אני לא שומעת כבר ממך, אתה לא שומע כבר ממני.

ואולי זה הזמן שלי.

הסימן שלי.

הזמן הנכון שלי לוותר עליך.

ולשכוח.

כל מה שנשאר הוא רק זיכרון חי.

שלי.

שלך.

ושל מה שהיינו פעם,

מזמן...

טוב את הדבר המופלא הזה כתבתי כבר לפני כמה חודשים,
נתקלתי בזה אז החלטתי לפרסום כדי לשמוע את דעתכם על הסיפור,
על הכתיבה
gif love gifs Black and White depressed depression sad suicidal lonely forever pain hurt tired anxiety alone b&w broken skins true love effy insecure ignored sadness worthless numb good enough Broken heart Stressed judged hurted
BlackChamomileMeshiTigerLily
21/07/2014 19:12
וואו, את כותבת מדהים! ♥️
22/07/2014 18:57
מדהים! ♥️
סופרת כוכבים
25/07/2014 11:31
זה קטע יפה ועצוב. אני מודה שלקראת הסוף, עם התמונה והסיום, כבר חנק לי הגרון.
Here To Love
26/07/2014 16:58
תודה לכן ♥
TigerLily
01/08/2014 12:05
אין. לי. מילים.
וואואאאאאאווו!!!
זה אחד הפוסטים הכי יפים והכי מצמררים שקראתי.
לא קראתי דבר בסגנון הזה מאז שקראתי את דמדומים 2, שמתואר שם על הכאב של בלה כשאדוארד עוזב אותה. אהבתי כל כך את כל סדרת דמדומים, אבל וואו.. הקטע ההוא לא משתווה למה שכתבת כאן, זה פשוט יפהפה.❤❤
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???