עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

גיבור.

26/07/2014 16:09
Here To Love
צבא, גיבור שלי, אהבה
אנחנו הולכים זה לצד זה על אותה מדרכה צרה.
קצות אצבעותייך משחקות עם קצות אצבעותיי הקרירות.
מגע עדיין ומאופק המעביר בי צמרמורת ותשוקה לעוד.
באופן לא ברור הכביש היה שומם לחלוטין.
אף לא מכונית אחת, אף לא אדם.
תלמידי בתי הספר מהרו כבר אל בתיהם.
רק אני נותרתי מחכה לגיבור שלי שיבוא לאסוף אותי.
החתולים המסתובבים כאן באיזור נמלטו למרחבים חמימים.
אתה מעביר מבט בכל כמה דקות לצידי הדרך מנסה להבין את פשר העניין המוזר.
גשם כבד יורד עכשיו.
רעמים חזקים משמעים קולם.
הדממה שבורה.
ידך פתאום תופסת בידי ואני בתגובה משלבת את אצבעות ידיי בידיך.
עוטף את כולי בחום ורכות.
מרחפים על ענן, בעולם משלנו מנדים את ההרגשה המטרידה של הפעם האחרונה.
מבחינים בזוג צעיר בגילינו מתחבק בבית הקפה מעבר לכביש פה ליד.
אני תוהה אם גם להם זה חיבוק של פרידה.
פנייך היפות צצו מעליי מאושרות ושפתייך התעקמו למעין חיוך חמוד ומתוק חושף שני שורות של שיניים לבנות.
"את חושבת שגם אני יכול לקבל כזה מין חיבוק?" אתה שואל בפשטות, אודם מכסה את פני.
"אבל שיהיה חיבוק של אוהבים!" אמרת במין נימה של הומור.
אני מתקרבת אליך לאט ואתה מושך בידי ומקרב אותי אליך.
אני נשענת קדימה אל תוכך, משחררת את ידי ומשלבת אותם מעל חולצתך ספוגת גשם קר.
אתה מחבק אותי, אוסף את כל כולי אל תוך תוכך, קרוב קרוב, ראשי נצמד אל החזה שלך ואני משתדלת 
לגנוב קצת מהריח שלך אלי אל הימים שעומדים לבוא.
חום גופך מטריף את גופי מרגישה שאני לא יכולה לתת לך לעזוב.
הלב שלי פועם במהירות ואני מלאת תקווה שלא תרגיש את קצב הפעימות דרך החיבוק.
אתה מתקרב אל שפתיי ונושק להן בעדינות, לא נשיקה ממושכת אלא אחת של שניות ספרות.
זוג מבוגרים מביט עלינו מהצד. אולי משגיח, אולי סתם מזכיר נשכחות.
ואני הולכת אחריך ככה, כמו עיוורת לאהבה ובמקום לפתוח את הפה מעדיפה לשתוק ולרעוד לי בשקט מקור.
ככה לבהות בך הולך.
תיק בית הספר שלי עוד זרוק על גבך.
מכנסי הצבא עוד מעט רחבים עליך, נתלים מישבנך ונופלים מטה ברכות.
כבר כמעט לגמרי נופלים מגופך הרזה, חולצתך הלבנה כבר צמודה אל חזך מבליטה את צבע עורך החויור
ספוג כל כולך מים.
תוהה איך לא נוגע לך הקור. 
אתה עודך נראה ילד, אז מה אם מלאו לך שמונה עשר.
פנייך לבנות,עדינות וחלקות גופך רזה ולא שרירי במיוחד קווצות שיער שחורות היו דבוקות על עורפך.
שתיקה, הרגשתי חנק איום בגרוני.
זו היא הפגישה האחרונה.
התחלנו להגביר את קצב ההליכה כמה מכוניות חלפו על פנינו העברנו יחד מבט עוקב אחריהן 
הן יצאו מהעיר. 
מבטך נפגש עם שלי וקולי פלט "אין לי מילים לתאר לך כמה יכאב לי להיות לבד, כשאתה תלחם במלחמה...
אני לא רוצה להישמע חסרת תקווה אבל-" ופתאום נכנסת אל דבריי.
"אייכן שלא אהיה תמיד אזכור אותך"אמר, כמה דמעות משתחררות מעייני וגולשות על לחיי ומגיעות אל עורפי.
"לא אשאיר אותך כאן מאחור" הוסיף בעודו מנגב את דמעה שבדיוק גלשה על לחי שמאל.
"אבל מה אם...-" ניסיתי ופרצת שוב אל דבריי "אני אחזור".
נשקת נשיקה אחרונה על שפתיי ויצאת אל מסע מבלי לדעת אם תחזור.
אולי עוד נזכה לאהוב.
גיבור.

Blog de DesBellesCitations - DesBellesCitations : Chaque jours, des nouvelles citations...♥ - Skyrock.com
BlackChamomileשאריות של החייםTigerLily
חושבת בקול רם
26/07/2014 16:52
את מדהימה ! את באמת מדיהימה ! ניכנסתי לפוסט התחלתי לקרוא ופשוט המשכתי ככה על כל הבלוג , הכתיבה שלך סוחפת ומעניינת , האוצר מילים שלך והיכולת שלך לתאר את הרגע בצורה שמרגישה כאילו הייתי שם - אני באמת מעריצה אותך עכשו !
Here To Love
26/07/2014 16:57
ואו ריגשת אותי שחבל על הזמן תודה רבה אני ממש שמחה לשמוע
שאריות של החיים
26/07/2014 22:53
וואו זה יפהפה... הכתיבה שלך מדהימה...
Here To Love
26/07/2014 22:53
תודה רבה לך
TigerLily
01/08/2014 12:14
הלב שלי התחיל לדפוק בטירוף כשקראתי את זה.
זה כל כך יפה, פשוט ומדהים..
תמשיכי.. אני רעבה לעוד.❤❤
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???