עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

תעלומה.

01/08/2014 18:33
Here To Love
אהבה
"איפושהו בעולם מישהו מתאהב עכשיו
בדיוק כשאתה יוצא לי מהלב
מישהו נכנס למישהו בחיים
ואתה עומד על סף הדלת ועוזב
איפשהו בעולם מישהו מתפוצץ מצחוק
בדיוק כשאצלי צונחת דמעה."           
                          
                                      (דוני דלומי)

קצת השראה מהשיר:


ידייה רעדו באופן בלתי רצוני המחשבה על השיחה גרמה לה לבקר את התנהגותו לאורך כל היום 'אני עלולה עוד לאבד לגמרי את השפיות 
המעטה שנשארה לי' חשבה. 'איך בכלל העזתי להגיע' תהתה. ערב ירד, הילדה עדיין יושבת על אותו ספסל מבודד. חולפות הדקות והיא
 תוהה אם היא באמת רוצה שתגיע תוהה אם קראת לה הנה בכדי להמשיך את וידוי השנאה שלך מאתמול, נזכרת במבט הארסי ובמשפטים החודרים שעודם מהדהדים בראשה "תתרחקי ממני. את לא מבינה?" "אני שונא אותך".
לפתע מבחינה בדמות ההולכת לקראתה. הייתה זו דמות של נער. הערפל מתבהר הנער יפייפה, גבוה ורזה עיניו התכולות מרהיבות ניתן 
להבחין בהן ממרחק,שערו זהוב המגיע עד כמעט אחרי כתפיו,עורו לבן חיוור סביב דמותו קרנה הילת אור של שמש שוקעת, סער.
היא משפילה את מבטה ובוהה במגפיה הבלויות.
סער נעמד מולה נועץ בה מבטים, בינתיים מאיה נושמת נשימות קלות דרך אפה, בניסיון עלוב לנסות להרגע היא מתחילה וסופרת לאט 
לאט בליבה עד עשר ושוב, נשימות, פנימה החוצה, פנימה והחוצה מתאפקת שלא להתפרץ.
ברגע אחד מרימה את מבטה אליו, ובתנועת ראשה מסיטה את שערה החלק הצידה.
מיד נועצת מבט בעיניו הבוהות בה.
מבט חודר, אף לא מצמוץ, מאין קרב מבטים מוזר בו אין מנצח אלה רק שני מפסידים.
שתיקה.
שתיקה רועמת.
ליבה החל לפעום בחוזקה, קול יחיד בתוך הדממה. כפות ידיה החלו להזיע והיא התכווצה במושבה.
"מה אתה רוצה! רצית שאגיע לא? עכשיו אתה שותק?" התפרצה. "אתמול היה לך די הרבה מה לומר" גלגלה
את עיניה.
שתיקה, סער ממשיך לבהות.
"על מה אתה מסתכל" פלטה מאיה בצעקה.
שתיקה.
"לא יודעת מה חשבתי לעצמי שהגעתי לכאן.." התייאשה והקימה את עצמה מהספסל.
עוד לפני שהספקה לזוז סער חפן את פנייה בידיו בחוזקה והצמיד את מצחו לשלה.
היא הרגישה את נשימותיו החמות נחות עליה ואת שערה נדפק אל מצחה המזיע כששפתיו התקרבו אל שלה 
הוא פלט כמעט בכעס "את לא יוצאת לי מהראש אוקי?"עייניו ברקו ונראו לה עצובות אך לפתע עלה בהן ניצוץ 
מיד על שפתיו הופיע חיוך קטן, "מה..." מלמלה מאיה בקול שואל, ומיד נפלט מפיו גיחוך
"תאמיני לי שאני לא איזה ילד שמקבל סחרחורת מכל ילדה יפה שמחייכת אליו..." נשימה עמוקה. 
'הוא חושב שאני יפה' מסכם הקול הפנימי של מאיה במבוכה קלה. 
"את מבינה.. אני מנסה להסביר לך בגלל זה אני אומר לך שאני.. אני... אוהב אותך." ליבה שקע.
"אני מאוהב בך מהרגע הראשון שראיתי אותך... בחיי שאת מלאך"

ורק מאחורי עץ אלון בחורשה ליד נראתה ילדה קטנה מצוטטת לשיחה, היא לא התכוונה.
היא תכננה להתבודד שם עד שתרגיש בנוח להרוג את עצמה, ופתאום נחשפה לשיחה של סער ומאיה.
תחושת כאב אחזה בה, הסכין שבידה ננעצה בה.
תחושה כה מדהימה, אך באותה עת כה צורבת.
היא נשכבה שם.
מתחת לעץ אלון.
מבעד לחולצה השחורה ליבה הקטן פסק פעימה.
בכיסה נגלה מכתב הכתוב בכתב ידה.
מקומט ומלוכלך.
מה כתוב שם?

"הסיבה היחידה שלא שחררתי משהו שאעציב אותי היא בגלל שהדבר הזה היה גם אחד הסיבות שלי לשמחה, לחיים.. 
הדבר אינו ועכשיו גם אני"

תעלומה.
gif death girl Black and White tumblr depressed depression sad suicidal suicide self harm self hate die dead jump sadness

שאריות של החייםcosmicBFFBlackChamomile
שאריות של החיים
01/08/2014 18:52
וואו כתיבה מדהימה!!
גולי ( :
04/08/2014 14:08
יפה מאוד, ויש לך אתר מהממם!! ♥
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???