עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

עשרים ואחת

01/10/2014 22:17
Here To Love
אתה.
הולך לקראתי, מבט, חצי חיוך מאומץ, וכתף שמשתפשפת בשלי.
עצמתי את עיניי.
הרמתי את סנטרי, כיווצתי את שפתיי ועצמתי את עיניי עוד יותר בחוזקה, ופשוט נכנעתי לזיכרונות והנחתי להם להציף אותי שוב.
 הרגע הראשון שלנו.
 נזכרת בידיו שאחזו במותניי, בשפתיו הרכות שנחו על שפתיי, באהבה העצומה הזו... שהשארתי מאחור.
ונתתי לדמעות לזלוג בכל הכוח שנותר לכאב לצאת מתוכי, אין לי כוח להעמיד פנים.
 אני בוכה,
  פעם בחיים גם לי מותר לבכות, להתפרק גם אם אין לי סיבה מספיק הגיונית.
אני כבר הרבה אחרי הסוף שלנו, זה פחות כואב מבעבר.
אז למה?
למה אני מוצאת את עצמי כותבת לך שוב?
איזה מין קטע מסר משמעות.
ואם זיכרוני איזו מטעה אותי זה הקטע העשרים ואחת.
ואת רובם שרפתי עוד בליבי, קטעים אומללים שלא הספיקו לצאת מליבי שם הם נשרפו בים של רחמים עצמיים ודיכאון.
והקטעים הללו...
מה הם מסמלים?
אולי קצת שהלכתי לאיבוד בדרך.
אוי ליבי, איך זה אתה לא שולח התרעה?
זרוק איזה מילה
 ליבי כבה.
לב שבור אחר ונערה ששוכבת במיטה.
שוכבת ובוהה בתקרה.
וכמה היא לבנה.
ריקה מהכל.
ואולי גם קצת אני.
ועכשיו זה כבר לא אתה שבלב, זה פשוט שעדיין קצת שורף לראות את העיניים שאהבו רק אותי בוהות ככה לבחורה אחרת בפנים.
לב אוהב לא שוכח.
וכואב להבין שלב ששוכח לעולם לא אהב.
אבל עוד יותר כואב להבין שהמשכתי הלאה,
 ועוד איזו שנה אכתוב עוד איזה מין קטע עשרים ואחת על עוד בחור נחמד ואספר שגם איתו זה כאב.
אני מתגעגעת.
לא אליו.
אלא אל האהבה שנתן לי, 
המילים שאמר לי.. 
המבטים והקנאה המתוקה שקנאה בי.
אולי אפילו קצת לחיבוקים שלו
וכך גם קטע מספר עשרים ואחת נגמר לו.

~סוף~
הלוואי שאמות.

שאריות של החייםBlackChamomileכבר לא כאןהדס
שאריות של החיים
01/10/2014 23:29
בדיוק היום חשבתי שהרבה זמן לא העלת פוסט ומה איתך..
הכתיבה שלך מדהימה כרגיל, התגעגעתי אליה.. ואליך..
מקווה שתעבור מהר התקופה הקשה
ובכל אופן אם את רוצה לדבר, אני כאן3>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???