עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מאחורי חזות קשוחה פרק 2

28/07/2013 15:48
Here To Love
סיפורים בהמשכים
הימים שבאו אחר-כך הפכו למאין משבצות של תאריכים בלוח השנה, מעידים על כך החופש עומד להסתיים, היום זה היום האחרון לחופש ולא עשיתי שום דבר מענין אני חייבת לעשות עם עצמי משהו. פשוט חייבת! טליה יצאה לטיול ארוך עם ההורים יעל עובדת מהבוקר עד הערב בבורקס וביקרתי אותה שם כבר יותר מידי החופש הזה, עוד ביקור אחד שם אני בעצמי אראה כמו בורקס. רק מיקה פנויה, איך לא.. היא כל כך חסרת תעסוקה שזה מצחיק. גם כשההורים שלה מציעים להזמין חופשה לאילת היא נשארת בבית, ולא זה לא בגלל הרחמים שלה לגברי עניינים כספיים חלילה אלא אך ורק כי היא "חוששת" לפגוע בעור הפנים הלבנבן שלה. כמה זה מוזר, כבר שבוע שלם שלא שמעתי ממנה בדרך כלל לא עובר יום שהיא לא מציקה או סתם מדברת איתי בלי סוף בנייד, היא תמיד אומר "בשביל הכיף שלי, מה אכפת לך". אני מתגעגעת. שבוע שלא הייתה לנו שיחה עמוקה. אפילו לא סתם שיחת עידוד קלה, כל כך רציתי לספר לה על סהר להתחנן לעידוד אפילו סתם לדחוף איתה שני קופסאות גלידה ואז לבכות על כמות הקלוריות המיותרות, אני אפילו אסכים לשבת אצל ויקטור בקיוסק על קפה שחור, הכל בגלל המעצבן ההוא בראד ... 
הוא גנב לי את מיקה פשוט גנב! כמו שגונבים סוכריה מתינוק קטן. הוא פשוט נחת לי בחיים והרס את כל מה שהיה ברור.
הוא והיא כבר שבוע שלם תקועים אחד בתחת של השני, פעם אחת היא לא הרימה טלפון לשאול מה שלומי.
אני שונאת אותו, זאת שנאת חינם.. בכיפור אחרי שסבתא לאה נפטרה הבטחתי לאלוהים שלא אשנא אף אחד ככה סתם 
ושוב אני חוטאת, טוב נו למי אכפת שישים אותי בגהנום אם יש לו אומץ! בטח יותר מעניין שם מפה.
אני פשוט מאוד מקנאה. אני ומיקה חברות עוד מגן איריס עוד אז חתמנו על מסמך נורא מכובד העונה לשם "ברית דמים" בו התחייבנו לעולם לא להפרד.
הגיע הזמן לעשות משהו בנידון, דנתי אני עם עצמי באט שאני עומדת לי על הידיים, ככה כל הדם זורם לראש, לא כולם יודעים אבל אין כמו עמידת ידיים. זה עוזר להחליט מה לעשות. אני בעצמי את כל הבחירות החשובות בחיי ערכתי ככה.
הוחלט לשלוח סמס, "ברית דמים זוכרת? בוגדת!".
עוברות הדקות ואין מענה.
ההודעה נקראה, לא יכול להיות שאין תשובה, לא מתאים למיקה.
החלטתי להתקשר .
"שלום איך אני יכול לעזור לך? " נשמע קולו המתנסה של בראד מעבר לקו הטלפון.
"יהיה נחמד אם תביא לי לדבר עם מיקה, תודה. " עניתי לטיפש, הקול שלי לא היה מופתע. אני בעצמי כמעט לא הופתעתי בכלל, להפך זה היה צפוי מידי לטעמי.
"מה אם לא?" שאל.
"סליחה?" הופתעתי, והפעם באמת הופתעתי.
"לא מביא." סיכם.
"תן לי את מיקה!" דרשתי.
"תן לי את מיקה בבקשה את מתכוונת... ויהיה נחמד גם אם תבקשי סליחה, ילדה חסרת נימוסים" אמר בקול מתבדח.
"נו !" המשכתי לדרוש,
"אין בבקשה-אין מיקה." הסביר בפשטות.
"רגע מה! סליחה? על מה בדיוק הייתי אמורה לבקש מאדוני סליחה?" עצרתי לשאול ברוגע.
"על ההתנהגות הגסה שלך ילדונת, ככה לא מתנהגים לא יהרוג אותך לומר שלום כמו שצריך" הסביר כמו מורה להילוכים.
"מי אתה חושב שאתה תן לי להבין?" סף העצבים התפרץ.
"בראד ניקלסון בשבילך אה עכשיו אני מבין אולי את מכירה אותי בתור "אליל הבנות הבין לאומי" בכל זאת איך אפשר לא להכיר אותי. תני לי לחשוב.. אהממ.. הובחן כמה פרטים לא חשובים.
עולה חדש מנויורק סיטי, חתיך הורס, מוזיקאי, יוצר, ואומן מחונן ומי הגברת ?"
"דני הממהרת שאת מיקה מחפשת" הפכתי לעצבנית, אך שיחתי את המשחק ששיחק.
"יפה יפה." מלמל.
"עכשיו ניגש לעיניין, את מיקה בבקשה" דרשתי בנועם.
"לא מתחשק לי " 
"נו כבר !" צרחתי, הוא החל לצחקק בקול.
"מה מצחיק אותך!" התעצבנתי.
"את מצחיקה כשאת עצבנית , לא ידעתי שקול יכול להגיע לטונים כאלה בכלל." הוא אמר.
"את יודעת, ילדה בגילך צריכה לצרוח פחות זה יהרוס לך את עור הפנים מתוקה" זרק אלי מן הערה לא חשבה בעליל.
"אני שמחה שאני מבדרת אותך, ועכשיו ברוח הבידור, מה הבעיות שלך בחור! תן לי לדבר עם מיקה" ביקשתי.
"מה שאת רוצה לומר למיקה את יכולה לומר גם לי אין לה סודות ממני."טען.
"מה אתה אומר..." לגלגתי. " תגיד לה שהגיע המשלוח של החוטיני המנומר שהיא בקשה ממני להזמין לה אז שתבוא לקחת אותו ממני עד היום טוב?" שאלתי מתאפקת לא לצחוק.
שתיקה.
לפתע נשמע קולו של בראד מתפוצץ מצחוק.
"אני יכול לבוא לקחת במקומה? " הוא שאל מצחקק.
"למה לא , להרתיח גם מים לקפה?" שאלתי בציניות.
"בטח למה לא, שלוש סוכר בלי לערבב" הוא אמר נלהב.
"מה." מלמלתי על סף כאב.
"מה ,חשבת שאני צוחק?" הוא שאל.
"כן , טוב מה נסגר אני יכולה לדבר כבר עם מיקה ?" שאלתי בחוסר סלבלנות.
"לא, מה עם הקפה שהובטח לי?!" התעקש.
"התאדה ..." צחקקתי.
"גם מיקה..." הוא צחק , הרגשתי שבקצב הזה אני יכולה לדבר איתו עד מחר, מה שלא טוב לבריאות הנפשית שלי במיוחד לא בתקופת דגל אדום, המחזור החודשי התוקפני שלי.
"מיקה לידך בכלל?" שאלתי כדי לסיים כבר את השיחה המטופשת הזאת.
"אה... כן, בקשר לזה כל השיחה אני מנסה לדבר ולהסביר לך אבל את לא סותמת את הפה לשניה! היא שכחה אצלי את הנייד" הוא מלמל.פניי התחילו להאדים.
"למה לא אמרת!"צרחתי בקולי קולות.
" אם הייתי אומר איך היינו מנהלים את השיחה המרתקת הזו אה?" הוא שאל כמעט בטוב לב.
"מקסים מצידך, אני באמת לא יודעת איך חיי היו נראים בלי השיחה הזו ממש חלומה של כל ילדה!" גלגלתי את עיניי.
"עכשיו איך אני יכולה להשיג אותה אם הנייד שלה אצלך אה!? " ראשי כבר החל לכאוב, כדאי שכבר אקח כדור נגד זה, הילד הזה פשוט בלתי נסבל אני באמת לא מבינה איך מישהו כזה יכול להחליף את מקומי ליד מיקה.
"זאת כבר לא בעיה שלי" אמר.
"אגב דני, את לא צריכה לקחת קשה את זה שסהר עזב אותך יש עוד המון ג'חנונים בסיר חמין של שבת, אני בטוח שתמצאי יום מן הימים תימניה חביבה שתנדב לך אחד" שמעתי את בראד אומר, תחילה לא האמנתי למשמע אוזניי לאחר מכן כעסתי כל כך, על מיקה בעיקר.
"אתה חתיכת!-" צעקתי .
"היה נחמד להכיר!" אמר ומיד לאחר מכן ניתק את השיחה.
הייתי עצבנית , הכי עצבנית שיש אפילו מיקה לא מצליחה לעצבן אותי ככה , זה היה לא הגיוני ולא מנומק 
בעליל, אני פשוט ארצח את מיקה ברגע הראשון שאני אראה אותה, איך היא מעזה לספר לו איך !
נשמע צילצול מכיוון הפלאפון , מספר חסוי.
עניתי.
-הלו."
"היי קרצי , בראד אמר שהתקשרת." אמרה מיקה בקלילות.
"מה נראה לך שאת עושה !" צעקתי.
"מה..?" היא שאלה.
"מה זה מה ! למה סיפרת לו על סהר אין לך בושה ?" שאלתי מתאפקת לא לפרוץ בבכי.
"לא סיפ---" היא ניסתה לדבר ואני שוב פרצתי לדיבריה.
"ועוד לפוץ האמריקאקי הזה !" צעקתי
"דני, באמת שלא כדי ...." אמרה מיקה מנסה לעצור אותי.
"אני אראה לך מזה לא כדי ! אני לא מאמינה שהמאניק הזה יודע על סהר ! " צרחתי.
"דני ! " צעקה מיקה ואני המשכתי 
"מישהו צריך להוציא את הילד הזה מהסרט האמריקאי שהוא חי בו !" צעקתי
"לא , לא , לא הוא פשוט כזה ! - - -" אמרתי ומיקה הוסיפה.
"אולי , אבל אם לא תסתמי אני התחיל לחשוב שאת נדלקת עליו..." היא אמרה באדישות.
"אני !? עליו פחחח !! על המאניק הזה חא חא מצחיק בחיים לא ! הוא פשוט מגעיל , דוחה, רע , שפל , מתלהב, חש אפילו השם שלו מתלהב ! ולא רק זה גם - - - " ניסיתי להמשיך לצעוק ומיקה עצרה בי .
"דני ! תסתמי שניה!"
שתקתי.
"הוא פה לידי.." היא אמרה פתאום.
"מה!" צעקתי מופתעת "אופפס..." גמגמתי לאחר שהבנתי כמה זה נורא.
"אני סולח..." נשמע קולו הציני של בראד מהצד השני של הקו.
שתקתי.
"דני נדבר אחרכך טוב ? ביי ! " הודיעה מיקה וניתקה את השיחה.
"סליחה.." מלמלתי לעצמי.


28/07/2013 23:40
ואו, כ-י-ש-ר-ו-ן
מחכה בקוצר רוח להמשך..
Here To Love
29/07/2013 11:59
תודה תודה תודה !!
אני מעלה עכשיו...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???