עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מאחורי חזות קשוחה פרק 3

29/07/2013 12:07
Here To Love
סיפורים בהמשכים
בלילה לא הצלחתי להירדם ראשי היה טרוד במחשבות איפה אשב מחר, עם מי , מיקה המעצבנת תשב לידי כמו בכל שנה או שהיא תשב ליד בראד , יעל תבוא שוב עם פודרה בכל הפנים ותפוצץ את שיערה בג'ל טליה שוב תבוא עם חזיה מנוקדת ? וכולם יצחקו , מיקה תעשה פדיחות , תמי תעביר אותי מקום על היום הראשון כמו בשנה שעברה , מה אלבש , אני אעשה פו , מחליק , אלך טיבעי , פזור, אסוף , קוקו, צמה , בראד יעצבן אותי כמו שהוא עשה בשיחה שלנו , מה הוא ילבש , הוא יהיה חתיך , סהר יבוא ? הוא ידבר איתי בכלל , אולי הוא ישב לידי , אולי אפילו נחזור .
עצמתי את עיני אבל הן נפפתחו חזרה המחשבות לא נותנות מנוחה השעה היתה חצות הלילה אני לא ארדם בחיים ! רק שלא יצא לי חצ'קון מכל הלחץ הזה , אולי מחר אני לא אלך ואזייף מחלה לא.. זה יותר מידי טיפשי.
נשמע צליל רטת מכיוון הפאפון , מיקה ? לא מתאים לה להתקשר בשעה כזאת... 
עניתי מיד.
קולה של מיקה היה צרוד ומשונה.
"דני אני יכולה לבוא ?" היא מלמלה.
"לבוא ? כאילו אלי?" שאלתי מיד.
"כן..." היא מלמלה בחוסר סבלנות.
"למה מה קרה?" שאלתי
"אני יכולה לבוא או מה? " היא שאלה ברוגז.
"כן" גמגמתי.
"מי עצלך בבית ?" היא שאלה בתמימות.
"אני לבד ..." עניתי מהר.
"אני באה " היא נאנחה.
השיחה נותקה , מעניין מה קרה בחיים לא שמעתי את הקול של מיקה חנוק כל כך ...
לא הרבה זמן עבר מאז השיחה הגיעה מיקה לבושה בפיצ'מה סגלגלה עינייה היו מלאות דמעות .
היא זינקה להתישב לידי על המיטה והחלה לבכות חיבקתי אותה חזק , חיבוק מנחם כזה.
"מה קרה מיק-מיק ?" שאלתי מתעלמת מכל מה שקרה ומזה שאני רוצה לרצוח אותה.
מיקה המשיכה ליבכות חזק יותר , ואני שחררתי אותה מהחיבוק.
"מיקה ... ?" שאלתי. מיקה לא התיחסה והמשיכה בשלה.
" זה בראד? מה הוא עשה !?" שאלתי בזעם.
מיקה הפסיקה לרגע את הבכי המר ואמרה "זה טל." כיווצתי את גבותי בחשדנות טל? מה קשור טל ?
"מה איתו?" שאלתי .
מיקה ניגבה את הדמעות שזלגו על פניה ומילמלה "הוא זרק אותי דני ..."
שתקתי לא כדי לעצבן כמו בדרך כלל אלה בגלל שאין מה לומר במצב כזה כבר עברתי דבר דומה עם סהר בואו נודה באמת ששום דבר שאפשר לאגיד לא באמת יכול לנחם או לעזור , רק הזמן , הוא היחיד שמרפא את מחלות הלב ועוזר להתגבר על הכאב .
מיקה נשכבה על המיטה לידי , 
"דני מה אני אעשה..." היא שאלה בחשש.
שתקתי .
היא המשיכה לבכות בשקט רק דמעות , כל-כך רציתי לעזור אבל איך ? איך ! איזה מין חברה אני, אחת שלא יודעת מה לעשות במצבים כאלו.
"מה היה ? " שאלתי לבסוף.
זה היה ניראה כאילו היא חיכתה שאני אשאל את זה היא התישבה ובעיניים עצובות סיפרה שטל אמר שהקשר הזה לא מוביל לשוב מקום , בדיוק כמו שאני תמיד אמרתי ! כל-כך רציתי להשוויץ ולהכריז שצדקתי אבל לא עשיתי זאת מתוך חמלה , חמודה שכמותי... 
"טוב נו.. כניראה זה היה צריך להסתיים , אתם כבר חברים שנתיים זה כבר באמת- - -" טענתי בקול ומיקה קטעה אותי.
"אני אוהבת אותו !" היא צעקה.
"רק אמרתי..." השפלתי מבט
"שיטבע באסלה אמן ! " היא מלמלה באכזריות.
צחקנו.
"בכל זאת זה יהיה בסדר , אני בטוחה." אמרתי.
"בא לי פיצה." היא אמרה לפתע.
צחקנו.
"הכל יהיה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה חבוק חזק , אולי אנחנו חברות טובות אבל לחבק אחת את השניה לא יוצא לנו , אולי רק במצבים כאלו וגם אז זה הכי מזויף.
"אני רצינית " היא צחקקה "אני מורעבת." היא הוסיפה.
"יש במקרר גלידה..." אמרתי.
"תביאי.." היא דרשה .
"אמ... מחר בצפר לא ניראלי שבא לי להוסיף עוד גרמים ... " נזכרתי והוספתי לאחר העברת מבט על גופה של מיקה "וגם לך לא כדי..." צחקקתי.
"נכון , עדיף שלא הוא עוד יחשוב שפירקתי את המקרר שניה אחרי שהוא הלך" היא אמרה מצחקקת.
"את מתכוונת לישון פה?" שאלתי 
"לא." היא אמרה והתרוממה מהמיטה "אני אזוז." היא אמרה.
"את יכולה להישאר..." אמרתי.
"עזבי אני אזוז ..." 
"טוב..."מלמלתי.
*
שפשפתי את עיניי קרני השמש חדרו מבעד לחלון חדרי והעירו אותי כניראה שבסוף הצלחתי להרדם.
מבט מהיר בשעון הבהיר לי שיש לי שעה להתארגן ואז בלי יותר מידי התלבטויות הכל היה ניראה ברור כל כך , שתפתי פנים , צחצחתי שיניים והתחלתי להתחלבש בלי שאלות מיותרות .
לבשתי את חולצת בית הספר הלבנה המהירות ואת מכנס סקיני ג'ינס הכחול האהוב עלי .
נעלתי את נעלי הנייק הנמוכות והייתי מוכנה.
היה לי גם מספיק זמן להחליק את שיערי .
לפתע צלצל הפלאפון שמה של מיקה התנוסס על צד המסך ,
עניתי.
"כן.." 
" בהמה אנחנו יוצאים את באה ?" היא הכריזה.
"אנחנו ?" שאלתי בחשש.
"אני ובראד ..." היא נאנחה .
"מזה ?!" שאלתי בחוצפה.
"קרציה את באה או לא?" היא התעצבנה.
"לא.." אמרתי מאוכזבת, התבישתי לראות אותו.
"מה יש לך !" היא צעקה , אני בטוחה שהיא יודעת בדיוק מהיא הסיבה.
"מיקה שתחררי ." אמרתי בחוסר עונים .
"תינוקת..." היא המשיכה להתגרות בי.
"בייי !" הודעתי.
"את מאיימת כאילו !?" היא שאלה ממשיכה להתגרות בי.
"כן בי.." אמרתי וניתקתי את השיחה.
נשכבתי על מיטתי "הילד הזה הוא פשוט בלתי נסבל !" צעקתי .
הדמעות חנקו את גרוני.
זה יהיה יום רע אני יודעת... זה יהיה הפעם הראשונה שאני אגיעה לבית הספר ביום הראשון לבד בלי מיקה , אפילו סהר כבר לא איתי .
דלת חדרי נפתחה באיטיות, הסתובבתי כדי לבחון מי עומד מאחוריה הרבה אפשרויות רצו בראשי אך על האפשרות הזאת בחיים לא הייתי חושבת לפתע מאחורי הדלת נגלה אליי בראד עם עיניים עצומות.
"את מתלבשת או משהו ? אפשר להכנס?" הוא שאל חושש.
"אתה אמיתי? "שאלתי שרויה בתדהמה , מה הוא עושה פה .
הוא התיישב על מטתי באנחה גדולה "מה ? תחשבי איזה פדיחות זה היה עם בדיוק היית עם חזיה ותחתונים , לא ניראה לי מראה מלבב " הוא צחקק ואז נתן לי את החיוך הכי מתוק שראיתי בחיים שלי , חיוך חושף שני שורות של שיניים לבנות תאומות עיניו החכלכלות החלו לנצוץ לעברי .
"טוב מה אתה רוצה ?" שאלתי מנסה להשאר אדישה לחיוך שלו.
"נשיקה" הוא אמר .
"סליחה?" שאלתי מופתעת , יכול להיות שהוא מרגיש משהו ?
"מה ! ניראה לך נו מיקה רוצה שתבואי איתנו " הוא אמר
"מיקה." נאנחתי.
"למה מה חשבת? " הוא שאל והחל לצחוק "חשבת שבאתי בשבילך חה ממש ! " הוא הוסיף והתגלגל מצחוק.
"מה! לא..." צעקתי בקול צרוד.
"בטח.." הוא לגלג.
"בטח ! " טענתי.
"אגב , חדר מכוער." הוא העיר .
"אתה פשוט חוצפן אמרו לך ? " שאלתי בציניות.
"חוצפן זה מילה אחרת ' לבעל אומץ ' ובעל אומץ זה מילה אחרת ל'סקסי וחושני' " הוא העיר , כאילו בדרך-אגב.
"מה אתה אומר ... " גלגלתי , וקמתי מהמיטה הוא קם גם כן התקרב עלי ואמר בקלילות
"מה ששמעת " וחייך חצי חיוך שהסגיר גומה בלחי שמאל.
הרחקתי אותו ממני , הוא התרחק עוד קצת 
"את באה ?" הוא שאל 
"כן רק רגע, עוף מפה אני צריכה להתלבש." אמרתי.
"אני אעצום עיניים " הוא אמר.
"תעשה טובה וצא" צעקתי.
"מה אם לא.." הוא שאל בחוצפה.
"אז אני הוציא אותך בכוח" אמרתי.
בראד אעביר מבט מהיר על גופי "את ! חה את לא תזיזי לי " הוא טען.
"כן ? אתה חושב" שאלתי בתמימות.
"כן !" הוא התקרב , הסתובבתי במהירות אחורנית תפסתי בפינצטה שהיתה זרוקה על השולחן וכיוונתי אותה אל בראד 
"ועכשיו ?" שאלתי.
"את חושבת שאני מפחד לאבד כמה שיערות ?" הוא שאל.
"כן..." תפסתי בכמה שיערות בלונדיוניות שהיו על זרועו והוצאתי אותן בחדות.
"אח !" הוא צרח .
"בי באד ." אמרתי וטרקתי עליו את דלת חדרי.
"FAKING Kille" הוא צעק מאחורי הדלת .
יצאנו לכיוון ביתה של מיקה שלא היה רחוק מביתי.
"קוראים לי בראד" הכריז בראד.
"באמא שלך ?" שאלתי.
"קראת לי באד" הוא העיר.
"כי אתה 'Bad gay' "טענתי מצחקקת.
"את מצחיקה" הוא לגלג.

29/07/2013 12:35
מדהים, מחכה להמשך..
29/07/2013 12:47
nice (:
*Bad guy
Here To Love
29/07/2013 13:38
חחחח, אופס..
תודה אני מעלה תהמשך..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???