עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מאחורי חזות קשוחה פרק 4

29/07/2013 13:44
Here To Love
סיפורים בהמשכים
הגענו סוף סוף הגענו אם הייתי יכולה הייתי צועקת "הללויה" אבל הגענו לכתה באיחור אז זה לא ממש התאפשר לי , מיד בכניסתי לכתה העברתי מבט סורק על תלמידי הכתה כדי לבדוק אם סהר כבר חזר אך התאכזבתי לגלות שלא.
בראד ומיקה ישבו יחד באחד משולחנות הראשונים ויעל כבר תפסה לי מקום לידה בשולחן שהיה בדיוק מאחוריהם , נאנחתי ובמבט מאוכזב התישבתי לידה .
"כמה זמן ! מי זה?" שאלה יעל בקול רועש כמו שרק היא יכולה.
בראד סובב את ראשו לאחור לכיוון יעל "אני בראד... התלמיד החדש." הוא אמר וקרץ לכיוונה.
צחקקתי וחייכתי לעברו הוא הביט בי במבט אדיש והסתובב חזרה .
"איזה סנוב..." לחשה יעל , והפעם לפחות בשקט.
הסברתי לה שזה די ברור , ושלצערי הבנתי את זה קודם .
תמי התחילה עם החפירות הקבועות של תחילת שנה יעל הקשיבה טוב לדבריה גם מיקה לא יאומן אבל גם בראד , רק אני העסקתי את עצמי בקישקושים בממחברת , כתיבת מחשבות, רעיונות , ובעיקר בלִבהות בתלתליו הזהובים של בראד מקפצים בכל פעם שהוא מצחקק .
יעל התחילה להשתעממם מהדיבורים המשעממים של תמי על בחירה נכונה של מגמות והחליטה לפטפט איתי בנושא באוד חשוב שהוא כמובן 'סהר' , היא נסתה לשכנע אותי לדבר איתו סוף-סוף עד שמשהי הפריעה, "דניאלה את רוצה לענות על השאלה של בראד?" לפתע המפלצת ,תמי כמובן הפנתה עלי שאלה, ואז בין רגע כולם הסתובבו ונעצו בי את מבטם כולל מיקה ובראד ורק יעל הסתומה צחקה .
"לא." עניתי בתמימות , תמי עיקמה את מבטה 
"סליחה ? " היא שאלה .
"שאלת אם אני רוצה לענות" הערתי , מה אני עושה ! וכל זה רק כדי להרשים את הפוץ האמריקאי הזה !
בראד ומיקה העבירו ביניהם מביטם ואז צחקקו.
"רק התחילה השנה ואני כבר משעממת אותך ?!" היא רטנה בכעס.
"נו מה את רוצה..." מלמלתי לעצמי בחוסר סבלנות.
צלצול .
כל הבנות זנקו לעבר בראד כמובן כדי להתחיל איתו אבל כלום לא עזר להן מיקה הבריחה את כ~ו~ל~ן ! בטענה שהוא לא בקטע של 'פוסטמות' כולן התבאסו מהיציאה העוקצנית של מיקה וחזרו כל אחת למקומה ולי אפילו לא היה רגע להנות מזה יצאתי במהרה מהכתה ממש כמו רוח סהרה עד שנתקלתי באויב הישן שלי אדון מסטר דוכס! "שי ביטון ", הנער המכוער עם הפלטה , שאהבתי בדרך כולשהי בחלק מאוד גדול מכתה ח' וכמובן האדון אפילו לא העיף מבט לכיווני.
"אח ! נו תסתכל לאן אתה הולך !" צעקתי , נעצרנו אחד מול השני בוחנים זה את זה לאחר שנתיים שבהם לא התקרבנו זה לזה .
לפתע זיהיתי את עייניו הירוקות , מה ! זה שי ? איפה השיניים הבולטות ? הפלטה החיננית ? שי נעצר מולי בוהה בי בוחן מה השתנה, ומבלי לומר מילה פשוט התחפפתי משם נבוכה.
"דניאלה ? " נישמע קול הקורא לי.
הסתובבתי לאחור , זה היה טל האקס הטרי של מיקה .
"טל , לא הספקתי להרשם לתקשורת מה אתה רוצה עכשיו ?" שאלתי מהר.
"אני גם נרשם אפשר לבוא?" הוא שאל .
"טוב בוא..." נאנחתי , מה לטל ולתקשורת ?!
הגענו .
מהרתי לרשום את שמי ברשימת הנבחנים למגמה אומנם אחרונה אבל לפחות לא איחרתי את המועד נשמע צלצול, טל תפס בידי והחל לרוץ
"בוא יש לנו עכשיו עם תמי..." הוא עזר.
בדרך אל הכתה הוא הסביר לי בנחמדות מה שאלה המפלצת קודם בכתה , אז עכשיו אני אחזיר לה אני אראה לה מזה, מזל שיש את טל .
התישבתי במהרה במקומי ליד יעל עצבנית לגמרי מהכל .
בראד הסתובב לכיווני 
"תאמיני לי את שובבה..." הוא זלזל.
"תאמין לי אתה טמבל , מאמין ?" החזרתי.
הוא הסתובב חזרה ומלמל בקול "טמבל ביום ומושא חלומותיך בלילה" 
"פחח ! עפנו קצת " התגרתי בו , לעזאזל מאיפה הוא מביא את היציאות ההלו !
מיקה קמה לעברי "דני מה עשית קודם עם טל ?" היא שאלה בקנאה.
"זה ממש לא עינינך..." סיננתי אותה מנסה לעצבן ומצליחה.
היא הסתובבה חזרה בזעם , תמי המפלצת נכנסה וטרקה אחריה את הדלת 
"נו יש לך תשובה בשבילי ?" היא שאלה אותי בתחמנות.
חייכתי .
"כן , אפשר לקחת יותר ממגמה אחת ." עניתי בבטחון ובגאווה , ובזיות העיין ראיתי את טל מחייך עלי , חייכתי חזרה , חיוך של תודה .
"הפעם יצאת מזה..." היא רתחה.
"כמו תמיד." מלמלתי.
פרצופה של תמי התעקם ,התעקם אפילו יותר ממה שהוא כבר עקום מפתיעה שפרצוף יכול להתעקם כך, יכולתי ליראות עשן יוצא מכל אחת מהאוזנים הבולטות שלה מרוב עצבים.
אני לא יודע למה אבל פתעום התחלתי לפחד ממנה נורא.
"קומי מיד ועברי לשולחן הריק בסוף הכתה !" היא דרשה.
"מזה ! למה דווקא אני ! " צעקתי .
"עכשיו דניאלה ! ברגע זה " היא צעקה חזרה.
"אין בעיה !" צעקתי וקמתי ממקומי בזעם כשבזוית העין ראיתי את בראד ומיקה צוחקים עלי.
יופי ממש יופי היום הראשון ללימודים וכבר הספקתי להסתכסך עם תמי , עם הפוץ האמריקאי , להתעצבן על מיקה. לעצבן את מיקה, להתנגש בשי אחרי שהתחמקתי ממנו כבר שנתיים, כמעט לאחר את מועד ההרשמה של המגמות.
משהו !
התישבתי במקום הריק בסוף הכתה בוהה היאוש בתלתיו המקפצים של בראד עד שלפתע שמעתי את המשפט שארס לי את כל השנה עוד לפני שהיא בכלל התחילה.
"בראד היקר מענין כמה תצחק כשתשב בסוף הכתה" גיחכה תמי.
בראד העביר מבט אחורנית ובצער רב מלמל. "לא !" מיקה הוציאה בשקט את בקבוק המים שלה והחלה לשתות באיטיות.
תמי חייכה את החיוך הזדוני שלה החיוך הזה שמקמט לה את הפרצוף והכריזה.
"קדימה קום ועבור ליד דניאלה" אמרה תמי בשמחה. הוא רק הנהן בהפתעה ואז תמי סימנה לו עם היד על הכיסא הפנוי שלידי. מיקה החלה לצחוק תוך כדי שתיית המים.
"זה לא פייר !" צעקתי, מיקה החלה לצחוק בפרעות ופלטה בחינניות את המים שהיו בפיה, בראד אפילו לא חייך ובפרצוף חמוץ בא והתישב לידי.
"עכשיו יהיה פה סדר..." נאנחה תמי.


*


הימים חלפו להם מהר והגיעה כבר היום החמישי ללימודים. מוזר, אבל שיעורי חינוך עם תמי החלו להיות משעממים יותר ויותר מיום ליום. ואני אומרת זאת כאחת שבדרך כלל נהנת משיעורי חינוך ולא מפני שתמי מעבירה אותם אלה בגלל שכיף לדבר בשיעורים ההלו, אבל עכשיו גם את זה היא לקחה לי .
מר בראד היקר החל לבחון את הבעת פניי בתשומת לב. נדמה לי שהוא שם לב שאני חולמת ולא מרוכזת בכלל אך הוא לא אמר מילה. לפתע הבחנתי שדלת הכיתה נפתחת בשקט. אם לא הייתי מרימה את הראש, רוב הסיכויים שלא הייתי שמה לב בכלל. בחור גבוהה ושזוף נכנס לכיתה בתנועות קצרות.
"שלום תמי!"הוא הכריז.
"הו ! תיראו מי פה ?! אני שמחה שחזרת " היא הופתעה , זה סהר! הוא חזר בסוף אני לא מאמינה הוא חזר, גופי התמלאה ברגע אחד בשמחה אינסופית.
"בוא ושב כאן, ליד מיקה" היא הכריזה, נעצתי במיקה מבט ארסי ורצחני, הוא חייך עלי בחן לרגע את בראד והתישב .
פני הפכו סמוכות בין רגע המבוכה איימה להרוג אותי מיד ,
"מה עובר עליך?" לחש אליי בראד. שכנראה הרגיש במבוכה המטופשת ששידרתי.
"כולם ! " מלמלתי בלחש לעברו, הוא חייך חיוך שחשף שיניים צחורות ומושלמות. הרגשתי סחרחורת קלה, אך היא עברה כעבור שניות ספורות, כשהסטתי את מבטי ממנו לכיוון סהר. לאחר כמה דקות של שתיקה מעיקה מצדי ומצד בראד, נשמע צלצול הסתיים השיעור. קמתי ממקומי, ארזתי את הספרים ולא התמהמתי יותר מדי בכיתה. יצאתי במהרה מהכיתה מנסה להתחמק מלדבר עם סהר אבל...
"היי ! רגע חכי !" נשמעה צעקה ולפתע הרגשתי יד רכה מונחת לי על הכתף .
"סהר אני צריכה ללכת." מהרתי לסנן , בראד ומיקה התקרבו.
"מצטער גבר היא תפוסה" העיר בראד .
"מה!? " שאלתי בבלבול , בראד תפס בידי ומשך אותי משם מילה צחקה וגררה את עצה אחרינו.
הגנו לתחנת האוטובוס תפסתי בחולצתו של בראד בחוזקה.
"מה אתה חושב שאתה עושה !" צעקתי , בראד נישען על הגדר מאחוריו.
"מציל אותך..." הוא מלמל , שחררתי את ידי ממנו.
"מי ביקש." אמרתי מאוכזבת.





100% ME
100% ME
29/07/2013 15:03
מהמםםםםם!!!!! את כותבת מדהים!!!
02/08/2013 14:08
חבל לי שאת לא ממשיכה את הסיפור, הוא מדהים, אפילו יותר מ'צעד אחד לפניך'
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???