עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

צעד אחד לפנייך פרק 3

01/08/2013 22:32
Here To Love
סיפורים בהמשכים
בחוץ התחיל להחשיך, 
"בתשע כיבוי אורות" האיר יובל.
"אתה רומז שאתה רוצה ללכת ?" שאלתי שוברת שתיקה
"לא,ל-אא אני פשוט לא ממש רוצה שביום הראשון שלך פה יתפסו אותך משותתת עם בנים אחרי כיבוי אורות.
אולי את לא זוכרת אבל זה לא מקובל פה"
אמר באדישות חסרת כל סימן חיים.
"וחוץ מזה ניראלי שיש לך עוד כמה אנשים לפגוש" המשיך.
התקדמנו לכיוון המגורים.
 "נתראה מחר?"שאלתי.
 יובל התקרב אלי וחיבק אותי חזק, ידיו חיממו את גופי הרועד.
"בטח... אם לא תברחי בלילה."לחש.
 הוא שיחרר אותי מהחיבוק הביט בעיני, שנינו צחקנו זה הרגיש מוזר, מזמן לא צחקנו יחד.
יובל פנה לשביל שמגיע לחדר הבנים ואני לכיוון ההפוך אל חדר הבנות , הסתובבתי לאחור וראיתי שגם הוא הסתובב, 
חייכנו חיוך מוסכם.
נכנסתי לחדר ומיד זינקו עלי שני דמויות אחת אחר השניה .
"נופר !! זאת את , באמת את... הבנים אמרו לי אבל לא האמנתי " אמרה טל וקפצה עלי, מחבקת אותי חזק ולא נותת לי לינשום, גם לא לרגע.
 היה היתה ניראת כל כך שונה , גבוהה יותר, בוגרת, היא לא היתה רזה מקל לא מלאה ולא שמנה , היא היתה טל,טל,טל.
 כן טל... הפריקית המעצבנת שהיתה החברה הכי טובה שלי עוד מהשנה הראשונה שלי פה, 
טל שצעקה עלי לא לעזוב, שהחליטה שאני ויובל נועדנו להיות יחד שזה בשמיים או שזה היה בכוכבים, טוב השטיות של טל.
היא לבשה חצאית שחורה עם גולגלות וחולצת בטן שחורה צמודה שלא הבנתי איך היא מצליחה לנשום בה.
  כזו שונה אבל אותה חברה טובה שהכרתי, שעזבתי.
 מיד אחריה קפצה עלי גם נועה, בקריאות שמחה וצהלה, שלדעתי היו מיותרות ביותר.
 "נופ-נופ.. ואו איך השתנת ! " היא אמרה מנידה את רעמת התלתלים שלה מצד לצד כמו שרק היא יודעת.
, נעצתי בה את מבטי הבוחן, היא לא השתנת כל-כך היא נשארה נונה , נמוכה , יפה , שקטה , ובעיקר היא.
חיבקתי אותה ואמרתי שהתגעגתי עליה שהיא היתה חסרה לי כל-כך.
על המיטת קומותיים ישבו להן כמו שתי פוסטמות מוכרות סיוון ואגם בוגרות יותר ממה שזכרתי אותן , סיוון הפכה ליפה יותר שיערה הבלונדיני התערך מעט והסתלסל בקצוותיו ובו היה קשור סרט חכול, היא נשארה רזה כמו שהיא היתה אך גבהה מעט, ואגם טוב נו זאת אגם, היא עדיין לא ירדה מתיסרוקת קוקו גבוהה ומתוח, שהגיעה לה עד חצי הגב על שפתיה המלאות אודם אדום בולט וגם היא נשארה רזה כמו חוט תפירה.
  אגם וסיוון אפילו לא תרחו לקום הן רק חייכו חיוכים מזויפים לעברי והחליפו ביניהן מבטים מוזרים.
נועה וטל גררו אותי איתם למורן רכזת השיכבה שלנו , שאחראית לחילוף חדרים.
 טל טענה שאם נבקש יפה ממנה יש סיכוי גדול שהיא תסכים להעביר אותנו לחדר לבד הרי אנחנו שלוש.
*
טל נשכבה על המיטה הזוגית שהיתה באמצע החדר וצעקה
 " חדר לבד ! רק לי ולשני החברות שלי , מה יכול להיות יותר טוב מזה מה ?!" 
"אהה ! כן וגם בלי סיוונוש ואגמוש הזבלות! אווו יא"
 היא הוסיפה כדי להדגיש את העובדה שהחדר הוא שלנו ורק שלנו.
 אני ונועה התישבנו לידה על המיטה וצחקנו ממש כמו פעם שלוש חברות סתומות שצוחקות סתם כי בא לאן לא דווקא כי מצחיק להן.
"נו... אז מתי את מספרת לנו למה חזרת?" שאלהנועה המסוקרנת.
 ועוד ליפני שהספקתי לנשום התפרצה טל "בגלל יובל זה הרי ברור... היא הבינה שהיא חייבת את הפודל המאמי שלה פה לידה" אמרה טל בהתרגשות מטופשת.
"באמת?" הופתעה נועה.
"מ-מה!"מלמלתי מבולבלת, טל תמיד מוציאה אותי מריכוז.
"נו באמת, למי אחפת ! מתי את מספרת לנו מה היה איתו?" שאלה טל.
"על מי?"שאלתי חסרת יכולת לסננן אותה.
"יובל !" צעקה.
" אין מה לספר... רק דיברנו " הצלחתי לסנן.
"בטח , בטח." שניהן סיכמו
" נו מה ! " צעקתי
" נתנאל סיפר לנו הכל את לא צריכה להכחיש..." נועה פרצה בצחוק המתגלגל המוכר כל-כך.
"נתי ! כאילו נת-נת ? אוי נו הוא סתם נסחף " ניסיתי להשמע רצינית.
"והחיבוק ?" שאלה טל מחייכת חיוך רשע.
 "נתפסת !"התחילה ליצחוק בקול.
לא היה לי מה לומר , ויתרתי אין לי סיכוי מול טל , היא יודעת מתי משקרים לה.
הטלפון שלי צילצל . זה היה איטן ,לא עניתי.
"למה ככה לסנן? " שאלה טל שנשארה עם החיוך הרשע שלה מרוח לה על כל הפנים.
" אני לא יכולה לענות..." רטנתי
"לא יכולה או לא רוצה ? " תחקרה אותי בעוד שהחיוך יורד לה לאט מהפנים.
" לא עינינך..." סיננתי. הטלפון צלצל שוב.
 נשכבתי על מיטת היחיד שהיתה מיועדת לי ולא עניתי לא אחפת לי לפני שהספקתי לחשוב על האפשרות שטל תענה, ותעשה פדיחות היא כמובן ענתה .
טל ענתה ולחצה על כפתור הרמקול.
"כן...? "פתחה שיחה.
"נופר?"קולו העדין של איטן נשמע מעבר לקו הטלפון.
"לא... זאת חברה שלה מהפנימיה " אמרה טל ואז הוסיפה  " נעים להכיר אני טל."
"היי טל אני איטן חבר של נופר, על איזה פנימיה את מדברת ?" הוא שאל בצורה ידידותית.
קולה של טל נחנק "חבר?" היא שאלה פעורת פה.
"חבר את יודעת , מישהו שאוהב מישהי והוא איתה בזוגיות כי גם היא אוהבת אותו..."הוא אמר בציניות עוקצנית.
" אה.. סליחה לא ידעתי..." התנצלה טל ונעצה בי מבט זועם שהתחלף ברגע למבולבל.
"יופי, אני יכול לדבר עם חברה שלי?"שאל בחוסר סבלנות.
"סורי. היא לא יכולה לדבר, היא תתקשר אליך כשהיא תתפנה."אמרה טל וישר לאחר מכן ניתקה את השיחה ברוגז, טל זינקה על המיטה שלי וצעקה מרימה ממני את השמיכה "לנופי יש חבר?"
" בכית ?" היא שאלה מרגיעה את טון הדיבור .
שתקתי.
" קדימה ! תדברי מה הסיפור?" היא אמרה נועצת בי מבטים
" לא סיפרתי אבל באתי לא יכולתי ליסבול את הריבים של ההורים שלי שבתהליך פרידה כניראה ובגלל זה באתי לפה" אמרתי מבלי להביט בהן
נועה התישבה לידי וליטפה את שערי בניסיון להרגיע אותי ואמרה "ואו.. סליחה " הרמתי את מבטי.
"לא יכולתי להישאר בבית אז עברתי לגור עצל איטן חבר שלי ואחרי כמה לילות עצלו הבנתי שזה לא יכול להימשך ככה אז החלטתי לחזור לפה ככה עדיף... להיות רחוקה מההורים ולפגוש שוב את החברים הישנים שלי מה לא ככה..?"
"בטח ככה..." טל היססה.
" ואיטן הזה הוא יודע ?" נועה שאלה נבוכה.
"הוא יודע על ההורים אבל לא סיפרתי לו שעזבתי."אמרתי מנסה לא לפרוץ בבכי מר.
" אבל הוא חבר שלך..." הסבירה טל.
" אם הייתי אומרת לו אז הוא היה מוצא דרך לשכנע אותי להשאר ולא רציתי , וחוץ מזה לא רציתי ליראות את המבט המאוכזב שלו כשאני אומרת לו שאנחנו הולכים להיפרד ולהיות רחוקים זה מזה."
" את אוהבת אותו ?" שאלה הדסה
"אני כבר לא יודעת... ראיתי עכשיו את יוביק והכל הפך מסובך" עניתי.
" והוא ? " שאלה טל מסוקרנת
הוא אוהב אותי..." עניתי מהר.
 " אבל היום כשפגשתי את יובל ניזכרתי למה התאהבתי בו " הוספתי.
"אווו... מצב מסובך..." האירה נועה.
 "כן. הכי " הוסיפה טל.
"בינתיים אני התרכז בחיים שלי כאן גם אם זה אומר לשכוח מאיטן " אמרתי בטוחה בעצמי.
" ככה אפילו מבלי להיפרד ממנו.. לא יפה נופר " אמרה טל. ונועה הצדיקה אותה 
" אתן זוכרות את אושרי?" שאלתי
"החתיך ההוא שבא לבקר אותך פה?" שאלה נועה.
"כן.  אז הוא אני ואיטן חברים הכי טובים עוד מהגן, ומבלי ששמתי לב או רציתי בכלל איטן התחבר אלי ופשוט הפכנו לחברים , אבל כל הזמן הזה אהבתי את יובל, חשבתי עליו , רציתי אותו , להיות איתו. ולפני לפני שחזרתי לפה כתבתי לאיטן מכתב שבו אני נפרדת ממנו ואמרתי לאושרי שיעביר לו אותו." 
אמרתי מנסה לצאת פחות מפלצת ממה שכבר יצאתי.
"אני לא מתערבת.." אמרה נועה " גם אני לא .." הוסיפה טל
שתיקה.
"נו.. אז מה איתכן יש מישהו חדש בחיים שלכן?" שאלתי מנסה לפתוח נושא שיחה.
נועה פרצה בצחוק מטריד "טל דלוקה לנתי על התחת מאז שעזבת.." אני ונועה החלפנו מבטים ופרצנו בצחוק נגד טל  .
" ודסי דלוקה על תובל ! " צעקה טל ופרצה גם היא בצחוק מטורף " מגיעה לך ! בוגדת. " היא צעקה שוב
*
בשעות הבוקר המוקדמות טל ונועה העירו אותי ואמרו שבשבע מתחילים הלימודים.
לבשתי את חולצת בית הספר הלבנה והג'ינס , פיזרתי את שיערי , צבעתי ריסים , מרחתי אודם ונעלתי כפכפים . 
הייתי מוכנה ישבתי על המיטה וחכיתי שנועה וטל יסיימו להתארגן, כן זה יכול לקחת זמן.
טל עברה לידי כדי להוציא את החצאית שלה מהארונית וצעקה במטרה לעצבן " הולכים לפגוש את יובל "
אמרה טל והמשיכה להתלבש.
"טוב אני יוצאת ..." הכרזתי בחדר אך הבנות התעלמו ממני לחלוטין , טל היתה עשוקה במריחת לק שחור שאגב היה מפחיד, ונועה היתה עשוקה במחליק השיער שלה.
יצאתי מהחדר וראיתי את יובל ונתי הולכים יחד לכתה לבושים לא כל-כך מכובד , הם קעו את החולצות שלהם והפכו אותן לגופיות מרושלות, הם לבשו ג'ינס בצבע כחול עם קרעים ענקיים מה שאסור בהחלט בבית-הספר המעצבן , טוב 
לפחות הנעלים שהם לבשו היו בסדר.
 התצרפתי עליהם.
" נתי יובל ! " צעקתי , הם הסתובבו."חכו לי" צעקתי רצה עליהם , מנסה לבחון אותם מרחוק.
"הופה ! מי זאת היפה הזאת" אמר נתי בהתלהבות, חייכתי מרוב בושה, לא חייב תמיד לפדח אותי ככה ! 
"נו איך עבר הלילה הראשון?"שאל נתי 
"ת'אמת שלא משה- ו - ו -" לפני שהספקתי לפרט זינק עלינו נער לא מוכר , הוא לחץ לבנים את היד 
ושאל " מזה מי את ?" 
"היי , אני חדשה פה קוראים לי נופר" אמרתי מחייכת חיוך מעולץ מתוך כבוד ללוזר אדון אדם.
"בנות חדשות זה התחום שלי , אני הצטרפתי לפה לפני שנתיים " הוא אמר מחוכייך ונתי צחק בשקט.
 "רגע מה! את נופר ? נופר, נופר ? זאת ששברה ליובלצ'וק - - " הוא המשיך עד שיובל צבט הוא ביד ולחש לו בעצבנות "סתום!"
"זאת אומרת, היי אני אדם ורק שתדעי יובל ממש מתרגש שחזרת" הוא אמר בוחן אותי במבטו, עור גופו של יובל הפך אדום הוא הזכיר לי עגבנייה .
הגענו לכתה , נתי ואדם תפסו שולחן בסוף הכתה וישבו בו יחד סיוון ואגם הגיעו לפנינו וישבו בשולחן הראשון ליד המורה, איזה סנוביות! רק אני ישבתי בשולחן לבד .
"אני יכול לשבת ?"שאל יובל.
"כן.. זאת אומרת מה ? רגע ? איתי כאילו?" גמגמתי אני בטוחה שנראתי מטופשת לגמרי.
יובל חייך חצי חיוך חוסף גומה מתודה, ואמר " אמ.. כן " 
"ברור , זאת אומרת כן , זאת אומר בטח.." תפסתי בידי את ראשי ונעצתי מבט בשולחן ומילמלתי
"כן..."
"את חמודה כשאת נבוכה..."הוא אמר והתישב לידי.
"שמענו עליך... ראיתי איזה אותך כשאדם הזכיר ששברתי לך את הלב." 

יאו ! איך אני מקווה שאתם אוהבות !!!
בקרוב אני יעלה פוסט דמויות כדי שתבינו יותר (איך הדמויות נראות -כאילו תמונות- מה האופישל כל אחד
 וכל זה)
מחכה לתגובות...
100% ME
דניאל
01/08/2013 22:48
את יכולה לחכות לתגובות אבל אני מחכה להמשך!! ומהר..
Here To Love
01/08/2013 22:52
חחחחח אין בעיה, ממש עוד מעט...
ותודה מאממוש איזה חמודה..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???