עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

צעד אחד לפנייך פרק 4

02/08/2013 13:42
Here To Love
סיפורים בהמשכים
אין לי כוח להיסטוריה ועוד עם אורלי המטורפת הזאת , הנחתי את ראשי על השולחן ונאנחתי כשברקע
מתנגן קולה הרועש של אורלי , היא מדברת צועקת מדברת ושוב צועקת על מה ? , אף אחד לא באמת יודע . כולם מביטים בה כאילו שהם מבינים כל מילה אבל אני בטוחה שהדבר האחרון שהם חושבים עליו זה אורלי והחפירות שלה . כל כך רציתי שזה כבר יגמר הייתי מוכנה לעשות שני תורנויות מטבח ורק לא להקשיב לבלבולי מוח שלה , הסתכלתי פעמיים בשעון הזמן לא זז ! זה מרגיש כמו נצח אבל עברו רק כמה דקות ! נו כבר אין לי כוח , מרוב יאוש התחלתי להתפלל בלב, אולי ה' ישמע וירחם עלי.
יובל ראה את היאוש על פני ובהה בי זמן ממושך עם המבט הממיס הזה שלו , אני לא מבינה איך אפשר לעמוד בזה וכשהוא מוסיף למבט הזה גם חיוך חוסף שני שורות של שינים לבנות אז בכלל אי אפשר שלא לחייך עליו בחזרה. הוא תלש דף מהמחברת שלו כתב משהו והעביר לי .
על הדף היה כתוב "מדוע נפלו פניך ? " חייכתי לכיוון יובל וכתבתי 
"אורלי ותורנות מטבח" והעברתי את הדף חזרה ליובל , הוא קרא, כתב משהו ואז העביר לי אותו חזרה
"תגידי תודה לי יש שיעור פרטי , ספיר מכתה יב' עוזרתי לי במקצועות שאני צריך לקבל בהם תגבור" צחקקתי והמשכתי לכתוב
"אתה יוצא אם ילדה מכתה יב' ?" כתבתי והעברתי את הדף ליובל
"את מקנאה ?" הוא כתב והעביר חזרה את הדף.
"חחח לא ממש... " חייכתי תוך כתיבה
"אני צוחק, אם באלך אני יכול תמיד להבריז ולבוא לעזור לך..." קראתי. 
צילצול , נשמע .
יצאתי מהכתה ,זה היה יותר מידי , הכל היה כבד עלי הרגשתי שאני בוגדת באיטן למרות שניפרדנו ולמרות שלא קרה כלום על יובל, עדיין.
 אני מרגישה כאילו אני עדיין אוהבת אותו . אפילו התיק שהיה על גבי הפך כבד למרות שהיה בו רק קלסר ושני מחברות הרגשתי חנוקה . יובל רץ לכיווני "נו ? לבוא איתך ?" הוא שאל מלא שמחה.
הסתובבתי לכיוונו ואמרתי "תקשיב , לא מתאים לי שתבריז ככה בגללי."
"זה לא בגללך , אז בשבילך" הוא חייך , לא יכולתי להוריד את מבטי מהעיניים החכולות ההלו שלו שמתכווצות בכל פעם שהוא מחייך.
"מה נתקעת ?" הוא שאל וכיווץ את גבותיו בחשדנות.
הורדתי את מבטי שהיה נעוץ בו " יובל אני חייבת ללכת, ואני רוצה לעשות ת'תורנות הזאת לבד"
"טוב.." הוא מלמל, ראיתי בעיניו אכזבה הכרחתי את עצמי להסתובב וללכת , וכך גם עשיתי הלכתי לכיוון
המטבח , הצטערתי שאמרתי את זה ליובל , אבל ידעתי שזה הדבר הנכון .
שמעתי צילצול מוכר , זה היה הטלפון , הוא מצלצל , זה איטן , מה עושים ? , ואז מבלי לחשוב מה לומר ,אם לומר , לענות , לא לענות פשוט עניתי 
"נופר?" נשמע קולו הרך של איטן מהצד בשני של הקו
"א-י-י-יטן ? " גימגמתי 
" אז ככה? זה נגמר ?" שאל.
הרגשתי שקולי נחנק מהדמעות שעולות בגרוני .
"איטן , זה לא הזמן לשיחה הזאת אני מאחרת לתורנות מטבח " אמרתי בשארית כוחותי.
"את שומעת את עצמך ! תורנות מטבח ? זה יותר חשוב לך מלהסביר לי מה עשיתי שלא דיברת איתי יומיים וניפרדת ממני במכתב, לקחת את החפצים שלך ועזבת מהעיר ! ולאושרי אמרת- -" נשמתי נשימה עמוקה ופרצתי לדבריו והתחלתי להתנצל " סליחה נו, סליחה !!! לא יכולתי ! מה לא ברור לא יכולתי להגיד לך ! איך אפשר לומר לחבר שלי, לאדם שאני אוהבת הכי בעולם שאני צריכה ללכת לאיזה פנימיה עלובה עם אנשים מפגרים ולעזוב אותו "
"זה יובל ? בגללו ?"שאל. 
"איזה יובל ! אתה חבר שלי ואני אוהבת אותך , ואף אחד לא יחליף אותך , ובטח שלא יובל ! "
"אבל גם הוא היה חבר שלך" רטן איטן .
"יובל היה ! ה-י-ה חבר שלי לפני שנתיים ! וככה זה נגמר מבין ! ני-ג-מ-ר ! "צעקתי , ולאחר מכן בזוית בעין ראיתי את נתי, יובל , נועה , טל , אגם וסיוון בדרכם לעבודות המשק .
איטן לא דיבר "אני צריכה ללכת " אמרתי וניתקתי את השיחה .
כולם הסתכלו עלי פעורי פה החליפו ביניהם מבטים מוזרים, לא ידעתי מה לעשות... כולם יודעים ! והכי גרוע ! יובל יודע ! מה לעשות!

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???