עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

צעד אחד לפנייך פרק 5

02/08/2013 14:07
Here To Love
סיפורים בהמשכים
הייתי בחדר.
תשושה מיום העבודה ומהשקרים של עצמי לעצמי .
לאחר שהכנתי ארוחת צהריים וערב לכל הפנימיה, לא היה לי את האומץ לשבת לאכול איתם ,
ובעיקר לא היה לי אומץ לראות את יובל אז פשוט הלכתי לחדר מבלי שאף אחד ישים לב.
נשמע נקישה על הדלת.
ולפני שהספקתי לנחש מי זה יובל פתח את הדלת לבוש בגדים יפים ונקיים שונים מבגדי העבודה המטונפים שלו כשבידו צלחת עם ארוחת הצהריים,
מצעתי את עצמי יושבת על המיטה מופתעת לא פחות ממנו כשהוא ראה את הבלגן שיש בחדר.
"נופר ! " הוא קרא כשחיוך ענק התפרס לו על הפנים
לא הצלחתי לחייך. כניראה שכל השרירים של לחיי קפאו כששמעתי אותו קורא בשמי.
"מה אתה עושה פה ?" שאלתי , התדהמה עדיין לא חלפה .
"מתפעל מהחדר המסודר שלך, ומהמראה האקזוטי הזה שלך לבושה בפיצ'מת משבצות שתדעי לך שזה מאוד הולם אותך " אמר יובל מנסה להתלוצץ ללא הצלחה , ואני ניסיתי להבין את ההומור הכושל הזה שלו.
"לא הבנתי..." אמרתי מנסה לנחש כמה זמן יקח לו לתת לי את צלחת האוכל הזאת כי אני גוועת ברעב.
"מה יש להבין , לא באת לאכול אז הבאתי לך אוכל שלא תהיה רעבה" אמר יובל והתישב על המיטה הזוגית מול המיטה שלי והניח את צלחת האוכל בינינו על המיטה שעליה ישב , ולאחר קרב מבטים חושקים ביני לבן צלחת האוכל המגרה שאלתי את יובל בשיא הרצינות. 
"תגיד יש לך בעיות שמיעה?" יובל כיווץ את גבותיו ושאל בבילבול 
"יש לי מה ?"
"בעיות שמיעה," עניתי
"מה ?"
"ב-ע-י-ו-ת-ש-מ-י-ע-ה "צעקתי והפעם הדגשתי כל מילה , יובל פרץ בצחוק מתגלגל שלא פסק.
"חא ! מאוד מצחיק " אמרתי בציניות אדישה לגמרי לאחר שהבנתי את הבדיחה המטופשת של יובל .
"לפחות בסוף הבנת..." הוא אמר לאחר שהפסיק לרגע לצחוק כמו מטורף.
"לא זכרתי אותך כל-כך מצחיק" עקצתי.
"קיצר, אם את מתכוונת למה שאמרת כשדיברת עם חבר שלך אז לא אני לא חירש , שמעתי כל מילה"
אמר יובל ברצינות שלא אופינית לו כלל.
"אז, מה אתה עושה פה " היססתי
"נופר, הינו חברים פעם אז מה הפקינג ביג דיל ?! " הוא אמר וישר המשיך מבלי לתת לי להשחיל מילה.
"מותר לך להיות עם מי שבא לך , וגם לי-" הוא סיכם ואז שאלתי לפני שהוא ימשיך עם הנאום הזה שלו.
"חשבתי ש..." ואז הוא התפרץ לדיברי "עזבי את מה שחשבת, אנחנו ידידים מה זה אסור?" 
"מותר ברור מותר." חייכתי חיוך חצי מזויף לא סגורה על עצמי אם אני שמחה או עצובה.
"נו אז את יוצאת מחר הביתה ?" שאל יובל מעביר נושא בקלילות
"מחר? הביתה?" שאלתי 
"מחר יום שישי " הכריז יובל
"אוי פאק נכון..." אמרתי " לא , אני לא יוצאת הביתה" הוספתי.
"א - - " התחיל יובל לומר משהו ואז פרצה לחדר טל כמו רוח סערה , תרקה מאחוריה את הדלת עמדה מולינו בוכה , פניה היו נפוחות מבכי ועיניה היו מרוחות באיפור שחור שדהה
שתקנו , רק בהינו בה .
"מה נשטלת פה ! היום זה לא טו' בשבט !" צעקה טל על יובל .
"אני רק.." אמר יובל וטל פרצה לדבריו " אין רק תהיה רק בחוץ !" ואז הוסיפה "וקח מפה ת'צלחת הזאת ממתי אוכלים פה !" יובל קם חייך אלי ואז אמר לטל " תרגעי עצבן, " 
צחקקתי , בשקט כדי שטל לא תשמע .
"עוף מפה! " צעקה טל הקולי קולות , אני בטוחה שכל הפנימיה שמעה ת'צעקה הזאת שלה.
"כולה מחזור אל תעשי עינין כמה ימים וזה עובר." אמר יובל בעוקצנות .
"בי !" צעקה טל ותרקה את הדלת בחוזקה על יובל .
"אך יא בהמה!" צעק יובל.

מקווה שהפעם יהיו תגובות ולא רק צפיות...


דניאל
02/08/2013 14:29
חחחח אהבתי מאוד..
בנוגע לסיפור שלך 'מאחורי חזות קשוחה', מאוד אהבתי אותו, למה את כבר לא מפרסמת פרקים?
Here To Love
02/08/2013 15:00
תודה! פשוט אין תגובות וזה מבאס אבל אני יעלה המשך...
100% ME
02/08/2013 16:22
אח יא בהמה?
אני במקומו הייתי תובעת ממך זכויות יוצרים*~*
Here To Love
02/08/2013 18:13
חחחחחחחחחחחחח
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???