עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מאחורי חזות קשוחה פרק 5 (יצא קצר וקצת יבש,)

02/08/2013 17:05
Here To Love
סיפורים בהמשכים-מאחורי חזות קשוחה
"עדיף שתסתמי," אמרתי והמשכתי ללכת לצידה של מיקה, באופן לא ברור הכביש היה שומם לחלוטין.
אף לא מכונית אחת, אף לא נפש חייה, מיקה העבירה מבט בכל כמה דקות לצדדים מנסה להבין את פשר העינין המוזר.
"מה כבר אמרתי, שאת וסהר מתאימים..."דיברה מיקה אל עצמה במטרה שאשמע.
"כן מיקה ! בדיוק זה במה אנחנו כל כך מתאימים, אה?" שאלתי, מחשבות של מיליון אפשרויות לתשובה שמיקה תענה התרוצצו לי בראש, היא יכולה למצוא תשובה לכל שאלה גם אם מדובר בשאלה ללא תשובה.
"שניכם מעצבנים"אמרה.
"יופי מיקה," נאנחתי, למה יש לי חברה כל כך מפגרת, אין ! לא יכולתי למצוא חברה יותר סתומה ממנה.
"אני רצינית, אתם באמת מתאימים"אמרה והגבירה את מהירות ההליכה.
"יופי מיקה, אם ככה אז גם את ובראד מתאימים..."אמרתי מהרהרת בדבריה ומנסה להיות בקצב שלה.
"אני ובראד! ממש לא,"צווחה מיקה ונעצרה.
"שניכם סנובים,"אמרתי כאילו בדרך-אגב, ועמדתי מול מיקה.
"סליחה?" מיקה הרימה את קולה בכעס.
"זה לא אמור לחדש לך, זאת לא הפעם הראשונה שאני אומרת לך שאת סנובית..." אמרתי מהורהרת.
"מה קשור בראד עכשיו?!" שאלה ברצינות שהיא כל כך מיותרת שזה מעצבן.
"הוא תמיד קשור כזה מדובר בך, מאז שהוא בא את רק איתו! לפחות את עדיין עושה איתי הליכה אם אפשר לקרוא לדבר הזה הליכה אולי תתקדמי כבר !"עצקתי מיואשת, הילד הזה פשוט הרס את כל החברות ביני ובין מיקה.
מיקה צחקקה לעצמה, והמשיכה ללכת בקצב הקודם.
"מה את צוחקת, סתומה"שאלתי בעוקצנות.
שתיקה, התחלנו להגביר את קצב ההליכה כמה מכוניות חלפו על פנינו אעברנו יחד מבט עוקב אחריהן הן יצאו מהעיר. שיערות ראשי נדבקו לעורפי מזיעה קרה.
 ולאחר הפסקה  קצרה המשיכה מיקה לגחך לעצמה.
"את מוכנה לדבר?"דרשתי, מיקה חייכה חיוך ששידר רשע טהור.
"הגלל זה אין לך כלום יותר לסהר, בראד!"היא אמרה, ופרצה בצחוק מתגלגל.
כמה נשים עברו ונעצו בא את מבטם, אני בטוחה שהן חשבו שהיא איזה מסוממת ולומר את האמת אני לא  בטוחה שהם טעו אי אפשר לדעת מה הסתומה עושה בשעות הפנאי שלה עם בראד הסנוב.
"מזה?" שאלתי מבולבלת.
"את לא מרגישה כלום לסהר כי יש מישהו חדש..."אמרה "בראד!" המשיכה והחלה לצחוק.
"פחח, ממש " גיחכתי, אך חשבתי שיש משהו בדבריה אולי באמת בגלל הסנוב אני לא מרגישה כלום לסהר שכל כך אהבת.
מיקה צחקה והוציאה מהתיק שנשאה איתה כל הדרך על גבה את בקבוק המים שלה.
"רוצה גם ת'בקבוק?" שאלה.
"אמ.. כן תביא" עניתי, מיקה הוציאה את הבקבוק שלי גם כן והושיטה לי אותו.
המים עדין היו קרירים, סיימתי לשתות וסגרתי את הבקבוק.
"רק שתדעי שאין לי כלום עליו..."הודעתי.
מיקה התחילה לצחוק תוך כדי שתיית המים.
"ברור..."המשיכה להתגרות בי.
"חבל שלא נחנקת"הצטערתי, מיקה החזירה את בקבוקי המים אל התיק.
"ההורים שלי נסעו עם רונה לטיול בת-מצווה, אז הבית רייק חשבתי שתרצי לבוא לישון עצלי איזה עשרה ימים ככה, מה את אומר?" שאלה מיקה נלהבת מהעובדה שלא תצטרך לראות את הפרצוף המעצבן של רונה אחותה הקטנה עשרה ימים שלמים.
הפטרתי חצי חיוך "בטח, אבל נעבור עצלי לפני זה לקחת דברים." 
"בטח... את רוצה לבוא עכשיו?"שאלה.
"אם מתאים לך..."הססתי.
"ברור מתאים, אבל יש לי בלאגן עצום בבית ובחדר." הודיעה.
"מה זה שונה מהרגיל?" שאלתי מצחקקת.
התחלנו לצחוק יחד, כמה התגעגתי למיקה. כלומר היא לא הלכה אבל מיזמן לא הינו רק אני והיא כמו פעם.

~~~

טוב, פרק 6 יצא לא משהו לטעמי אבל אתם מחליטים.
רצתי לומר שהסיפור הזה נכתב על החיים האישיים שלי כל דמות פה היא אדם אמיתי
שחי במציאות, עשיתי כמה שינויים עצל רוב הדמויות אבל כן הלו החיים שלי
עם כמה שינויים שהופכו את החיים לרעיון חזק לסיפור.
מקווה שאהבתם את הפרק, מחכה לתגובות :)

אנונימית
02/08/2013 17:09
הו, כמה חיכיתי לזה...
אהבתי מאוד, באמת סיפור גדול!
מחכה להמשך :-)
Here To Love
02/08/2013 17:19
ואו ממש תודה אני ממשיכה עכשיו
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???