עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מאחורי חזות קשוחה פרק 6

02/08/2013 19:37
Here To Love
סיפורים בהמשכים-מאחורי חזות קשוחה
הבית של מיקה באמת היה כמו שהסבירה, בגדים היו זרוקים על הריצפה כיור המטבח היה מלא כלים והשולחן היה מפוצף במחברות וספרים, ולא זה לא כי ההורים שלה לא בבית, זה המצב הטבעי... מיקה לא אוהבת סדר.
 שונה כל-כך מהבית שלי שתמיד מסודר ומאורגן היטב הודות לאמא שלא יכולה להיות מול הטלויזיה מבלי להיות בטוחה שכל פינה בבית נקיה ומאורגנת היטב. 
"ואו, אני ממש רעבה"הכריזה מיקה בעצבים, אני מכירה היטב את ההכרזות האלה שלה, מדובר בעניין של שגרה מיקה מעונינת שהכין לה לאכול, עדיפות למשהו משמין וטעים כמו המאכלים שאמא לימדה אותי להכין.
"מה דעתך על ארוחת ערב? ואולי אח"כ גם קינוח... "אמרה וקרצה לי, חייכתי הייתי מרוצה לפחות יש מה לאכול ולא צריך להכין כלום.
"בטח, למה לא, אפילו בכיף !"הכרזתי בשמחה, מיקה זרקה עלי סינר מטבח,
"בהצלחה סיסטר..."בירכה אותי בקול גבוה וצורם, כמו של תרנגול, ותיקנה לטון נשלט יותר ונשכבה על הספה מול הטלויזיה בעייפות.
"בוגר מיצידך מיקה !" צעקתי, מיקה התעלמה ממני לחלוטין. "נו ברצינות, מה את רוצה שהכין עכשיו בשמונה בערב?!"שאלתי מצטערת קצת על ההחלטה לבוא לכאן.
"סומכת עליך..." השיבה מיקה והמשיכה להעביר ערוצים בטלויזיה.
 פתחתי את המקרר ומיד גיליתי שהוא ריק כמעט לגמרי הדבר היחיד שהיה בו זה חלב שהיה חצי גמור וכמה בקבוקי שתיה קלה.
"מה קרה לכל האוכל?!" שאלתי מופתעת, מיקה הנידה בראשה לשלילה.
"לא יודעת..." אמרה בקול מחשיד.
"נזמין פיצה..."נאנחתי, מיקה היתה שקועה בטלויזיה כל-כך עמוק שלא שמעה מה שאמרתי.
נאנחתי והתיישבתי על הספה לידה במטרה להיתייעץ על רעיון הפיצה, מחוג השעון כבר הגיע לשמונה וחצי בערב מיקה לא הורידה את מבטה מהטלויזיה אפילו לא לרגע הסידרה האהובה עליה התחילה, "אחד העם 101"זאת סידרה כל-כך רדודה שבה למות ! החלטתנו פה אחד גם אני וגם אני להזמין את פיצה.
ולאחר שמצאתי את מספר הטלפון של הפיצריה הקבועה שבה אנחנו אוכלות בדרך כלל.
 חייגתי למספר, נדב ענה לי.
"מיקה, נדב !"לחשתי, נדב הוא המוכר הראשי בפיצה הוא גדול מאיתנו רק בשנתיים ומיקה נדלקה עליו עוד מהפעם הראשונה שביקרנו שם, לא מזמן הוא נפרד מעדן חברה שלו ומיקה השאירה לו את מספר הטלפון שלה למקרה שיצתרך חברה.
 מיקה סובבה את ראשה בחדות וזינקה עלי בפרעות תפסה את הטלפון הסלולרי שהיה אחוז בידי לחצה על רמקול והחלה לדבר.
"נדב! ידעתי שתתקשר, אני ידעתי לא סתם השארתי לך את המספר! ואו אתה לא מבין כמה אני מתרגשת...
תדע לך שאני אמרתי כל הזמן לדני שאתה עושה לי עיניים, והיא לא הקשיבה ואמרה שאני חייה הסרט אבל הנה התקשרת !"צהלה מיקה, החיוך לא ירד לי מהפנים ולא הפסקתי לצחוק אפילו לא לרגע זה היה הדבר הכי מטופש שהיא עשתה בכל חייה והיא עשתה דברים מטופשים.
קולו של נדב נחנק "אבל אתן התקשרתן..."הסביר, מיקה זרקה עלי את הטלפון ומילמלה"כלבה!"
התחלתי להתנצל בפני נדב והסברתי לו שמיקה רווקה כבר כמעט חודש ושזה שובר אותה, למזלי הוא לא ניתק לי בפנים.
 הזמנתי ממנו פיצה רגילה עם זיתים מחולקת לשש וניתקתי את השיחה.
מיקה היתה נראת מאוד מאוכזבת, ולמרות שניסיתי לצאת חברה טובה לא הצלחתי, לא הצלחתי לא לצחוק.
"כמה! כמה, כמה מטומטמת את יכולה להיות !" צעקתי מתפוצצת מצחוק.
"יופי לך..."אמרה ברוגז, החיוך לא הצליח לרדת לי מהפנים כאבה לי כבר הבטן מרוב שצחקתי כל כך הרבה.
כעבור כמה דקות נשמע צלצול בדלת, "זה בוודאי השליח " הודעתי, מיקה חייכה לפתע, זה היה מוזר.
פתחתי את הדלת ואיחלתי "ערב טוב וסליחה על קודם.."ולפתע נגלה אלי בראד אוחז תיק שלגופו חולצת כפתורים שחורה ומכנסי ג'ינס עיניו נראו מופתעות אני מקווה שלא פחות משלי,  מיקה החלה לצחוק, 
"כנס בראד,"אמרה מיקה, נדמה שהיא יותר חכמה ממה שחשבתי, אוף איתה!
"אני זזתי לישון על השולחן יש ת'כסף לשליח בתאבון לכם"אמרתי במטרה לברוח משם כמה שיותר מהר למרות שהיתי רעבה נורא.
"לא אמרת שאת רעבה?"שאלה מיקה, נעצתי בה מבט ארסי.
"לא."עניתי בחדות ועליתי לקומה השניה במהירות.
"רגע ! דני איפה את ישנה?"שאלה מיקה.
"עצלך בחדר מה זה איפה!?"עניתי.
"אז איפה בראד ישן?"שאלה, ירדתי חזרה אל הקומה הראשונה.
"מזה..?"שאלתי בבלבול.
"הוא גם ישן פה.."היא ענתה כאילו זה מובן.
"טוב אני ישנה בחדר שלך, מצידי תשנו יחד במיטה של ההורים שלך..."אמרתי ועליתי חזרה.

טוב זה הפרק השישי, שמתי לב שיש לי הרבה צפיות אבל אין מגיבים אז זאת רק בקשה,
אם כבר קראתם אז בבקשה תגיבו גם תגובות בונות הכל טוב :)
מקווה שאהבתם

3>













02/08/2013 20:11
אהבתי מאוד!
אני כל כך שמחה שהמשכת עם הסיפור הזה.. לדעתי הוא הרבה יותר יפה מהשני.
Here To Love
02/08/2013 20:13
תודה :) אבל זה ממש מבאס שאין בכלל תגובות..
02/08/2013 20:34
זה לא אומר שלא קוראים, לשלי, רק היום התחילו להגיב, אבל ראיתי שיש כמה צפיות. זה באמת מתסכל שלא מגיבים. אבל אני תמיד אגיב לך, מבטיחה!
Here To Love
02/08/2013 20:38
איזה חמודה תודה גם אני אגיב לך :))))))))))
02/08/2013 20:45
חחח אני רק אומרת, וזה לא סוד שהתחלתי לכתוב רק כי נתת לי השראה מהכתיבה שלך.
Here To Love
02/08/2013 21:01
חחחח את רצינית, ואו איזה כיףף
100% ME
02/08/2013 21:52
רגע רגע רגע, לא הבנתי, בראד החתיך ישן איתי???
Here To Love
02/08/2013 22:03
בואי נגיד שהפרק הבא יהיה מפתיעה ביותר...
03/08/2013 10:21
יואו אני מתה על הסיפורים שלך אשמח עם תירשמי לתחרות שלי בבלוג.
Here To Love
03/08/2013 11:43
תודה ובכיף !
03/08/2013 11:59
כן בבקשה...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???