עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מאחורי חזות קשוחה פרק 9(קצר לא היה לי כוח)

08/08/2013 20:37
Here To Love
סיפורים בהמשכים-מאחורי חזות קשוחה
לפתע הטלפון הנייד שלי החל לצלצל על המסך הופיעה מספר לא מזוהה, כולם השתתקו והביטו בי בתימהון אף אחד לא הוציא מילה בחדר שררה דממה. השקט הזה דחק את כול הצחקוקים שהעיקו עלי הצידה, ורצח את התעללות הנפשית הזאת שהם תיכננו נגדי והשאיר לי במתנה אדישות קרירה ומתוקה מלווה בדממה נעימה. לצערי את השקט הזה תיקנה שיחת הטלפון המוזרה. חבל... דווקא נהנתי מהדממה, עיניתי.
"מה!"צעקתי אל הטלפון.
"דניאלה, אני מנסה להשיג אותך כבר כל היום איזה מזל שאת עונה!" נשמע קול רציני מעבר לקו, בדרך לא הגיונית הקול הזר היה מוכר לי, כיווצתי את עיניי והבטתי סביב בבלבול.
"סליחה?."מלמלתי בחוסר ביטחון והשפלתי את מבטי בהיסוס.
"חשבתי שלא תזכרי,"נאנח האדם מעבר לקו.
"נוי?"מלמלתי בפחד בולט, מיקה הסתובבה ופערה את עיניה בסקרנות.
"אז כן זכרת,"אמר נוי בקולו נשמעה אנחת שמחה.
 הטלפון החליק מידי המזיעה וצנח על הרצפה, השיחה התנתקה.
פתעום חשת כאבי ראש טורדניים, לחץ פנימי נוראי שגרם לי לטישטוש, בילבול ומבוכה קלה, הבחנתי במיקה עומדת מולי."זה הוא?!"שאלה מיקה מחזיקה בכתפי מנסה ליצב אותי, התנשפתי בכבדות, בראד קם על רגליו והתקרב לעברי."את חיוורת נורא,"השיב בדאגה כנה לחלוטין ותפס בידי.
הפנתי את מבטי אל מיקה "מיקה, זה הוא"אמרתי בתסכול הרגשתי שעיני צורבות מדמעות שמנסות לפרוץ החוצה.
דור החל לצחקק בלעג "חבל שלא דיברתי על מיליון דולר"אמר.
 הרגשתי שכל גופי רועד, הלב פועם בחוזקה, נשימותי נעשות כבדות יותר.
"אני הביא לך מים"הכריזה מיקה והלכה אל המטבח באיטיות, דור הלך יחד איתה.
 בראד הושיב אותי על הספה בעדינות והתישב קרוב אלי הוא שחרר את ידי מידו וכמה רגעים לאחר מכן שאל 
"מי זה הנוי הזה?" עצמתי את עיניי חזק , ונתתי לדמעות לזלוג, לכאב לצאת, אין לי כוח להעמיד פנים שהכל בסדר שאני חזקה, קשוחה. אני בוכה, כולם יכולים לקפוץ לי לעמוד על הראש ולנופף ברגלים, פעם בחיים גם לי מותר לבכות, להתפרק בעיקר אם יש לי סיבה טובה מספיק. מי אמר שבחור זאת לא סיבה מספיק טובה בשביל לבכות.
בראד הצמיד את ראשי על חזהו הרחב, דרכו יכולתי לשמוע את פעימות ליבו החזקות.
בראד צחקק "את יודעת, לא תמיד צריכים להיות כל כך אדישים אל החיים" אמר והעביר יד בשיערי.
 דור ומיקה חזרו . מיקה הניחה את כוס המים על השולחן ונעמדה מול הספה בוחנת אותי מרחוק.
"היא בסדר?"נשמע קולו של דור, נאנחתי בצער ועוד כמה דמעות זלגו מעיני ונשרו על חולצתו של בראד.
 ואז למרות העייפות, הרעב, והרצון העז להישאר על חזהו החמים של בראד, הרגשתי צורך ללכת משם לפני שאעשה שטויות שאתחרט עליהם בעתיד. קמתי על רגלי סמוכה כולי, הרגשתי שהעיניים של כולם נעוצות בי זאת היתה רגשה מזעזעת. התכופפתי על בירכי כדי לקחת את טלפון שהיה זרוק על הריצפה. אחזתי בו הזדקפתי ויצאתי מהבית טורקת אחרי את הדלת.

*

ישבתי על ספסל נידח בגן סמוך לביתה של מיקה סמוכה מבכי שומעת איך הלב נשבר. מזיעה מבחוץ אך מבפנים קפואה, מרגישה אך הלב מתרסק למיליוני רסיסים קטנים. הלב מתכווץ שוב ושוב אך מיד נסגר, מגן עליי מפני הכאב שעולה, מונע מהלב להתפוצץ ולהכאיב עוד יותר.
הודעת טקסט נשלחה אל הטלפון הנייד שלי, לא עניתי ולא טרחתי אפילו לבדוק ממי היא. הטלפון צלצל. מחיתי את הדמעות מלחיי ועניתי לשיחה,
"מה..."נאנחתי בכאב, מחזיקה את ראשי בידי.
"השיחה התנתקה"לפתע נשמע קול מוכר מעבר לקו, גופי קפא לרגע. היה זה קולו העמוק של נוי.
"כן,"אישרתי,"טוב נו, מה אתה רוצה?"שאלתי בחוסר סבלנות והרגשתי שראשי מתחיל לכאוב.
"אני שמח לשמוע שלא השתנת..."השיב במהירות, גלגלתי את עיני בבוז.
"חזרתי, רציתי שאת תהיה הראשונה שתדע"המשיך נוי.
"תודה באמת..."לגלגתי, עיני עדיין היו נפוחות ואדומות.
"חשבתי שתשמחי..."ציין נוי.
"כנראה שאתה לא יודע הכל..."מלמלתי, מרגישה איך הדמעות מפלסות את דרכן לעבר עיניי.
"אני מיציתי את השיחה..."הוספתי.
"טוב, אז נפגש"אמר נוי, נאנחתי בכבדות.
"ברור.."השבתי וניתקתי את השיחה.

מקווה שאהבתם, יצא קצת טרגי אבל.. טוב תגיבו:)

100% ME
100% ME
08/08/2013 23:09
אוי מיקה מיקה מיקה... מקסימיישן!!
09/08/2013 22:37
יצא יפה, אהבתי.
Here To Love
10/08/2013 12:41
תודה;))
You know who
10/08/2013 16:06
חחחחחחחחחח סיפור נחמד לא ידעתי שאת בכלל כותבת
נוי נשמע לי ממש אחלה גבר מקווה שילך לו עם דני ושהיא תסכים להיפגש איתו... חחחח
Here To Love
10/08/2013 16:07
היא כבר הסכימה...
100% ME
10/08/2013 16:09
תהרגו אותי שניכם. עכשיו.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???