עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מאחורי חזות קשוחה פרק 10-יצא שווה

15/08/2013 10:33
Here To Love
סיפורים בהמשכים
ערב ירד, ואני עדיין יושבת על אותו הספסל בגן. אני והספסל מציירים יחד זיכרונות מתחילה לבכות אך הוא פה כדי לנגב לי את הדמעות. החשיך מאט אך בכל זאת החלטתי לטייל בין השבילים בגן. רוח נעימה קיררה את גופי, נושמת אויר נקי משקרים אך לא נרגעת. החצאית שעל גופי נושקת לרגלי ושיערי הארוך מתנופף ברוח כמו הגלים אשר בים רועש. הדממה כל כך מכאיבה, השקט הורג, שורף את הנשמה דמעות עדיין גלשו על לחיי. רגלי התעייפו, הרגשה מוזרה לא ידעתי כיצד לקבל אותה. מה פתאום אני מתעייפת עכשיו, עוד מוקדם! הרי לפני כמה רגעים הרגשתי ערנית לגמרי. עצרתי והתיישבתי על הדשא שלצד השביל. בודדה, בעיניי מבט עצוב, מיששתי באצבעותיי הקצרות את הדשא הרך ולפתע הבחנתי בדמות ההולכת לקראתי. הייתה זאת דמות של נער יפה בעל שיער בלונדיני פרוע ועיניים תכולות מרהיבות, סביב דמותו קרנה הילת אור. הדמות התקרבה, הופתעתי לגלות שזהו בראד.
"קיבלת את ה-SMS ששלחתי לך?" שאל והתיישב קרוב אלי על הדשא ממש מטרים מועטים. די התאכזבתי שלא ישב יותר קרוב"לא. שלחת בכלל?" השבתי בשאלתי. בקול מאט לחוץ נועצת מבט מבולבל בטלפון הזרוק על הדשא."לא." השיב מיד. שפתיו נמשכו לחיוך רחב וזוהר, חייכתי חזרה.
"אז?" שאלתי מחייכת חיוך רחב ומתלהב.
"סתם, רציתי לראות אם תחייכי." ענה, המשכתי לחייך. פתאום הרגשתי מעין קירבה מאיימת אליו מין קירבה נעימה כזו שעוטפת אותי. ברגע הראשון הייתי נבוכה. אבל אחר כך הצלחתי להנות מהעניין הזה, תחושה משונה וחדשה אבל כל כך מוכרת כמו לחזור הביתה.
"מה היה קורה אם לא הייתי מחייכת?" שאלתי בהתחכמות, בראד החל לצחקק.
"טוב. יש לי עוד כמה שיטות" אמר, נעצתי את מבטי בעיניו הכחולות שנצצו, אך הוא הסיט מיד את מבטו הצידה.שני ילדים קטנים התרוצצו על משטח הכביש הריק ממכוניות. על השביל שלצדינו זוג צעיר שטייל לו שלוב זרועות, כל כך מאושרים. נאנחתי בקול.בראד נשכב על צידו.
"מה יש?" שאל מביט בזוג המתרחק."סתם..." מלמלתי בייאוש קל, בראד הניח ידו על ידי והחל ללטף אותה ברוך, הסמכתי."למה בכית אחרי השיחה ההיא, ואז ברחת לפה?" שאל ממשיך ללטף את ידי, נעצתי בו מבט זועם."סתם לחשוב, נעים פה בערב" אמרתי בקול רציני שגרם לי להישמע אמינה. אמינה כל כך עד שכמעט והאמנתי לעצמי.בראד הרחיק את ידו והתיישב לידי."ואו, את שקרנית גרועה" אמר. ראיתי חיוך קטן נסוך על שפתיו."את צריכה לעבור אצלי קורס מזורז," המשיך מפגין כלפי חיבה מתוקה אך מוזרה, חייכתי."טוב נו באתי לפה כדי לבכות..."אמרתי בכנות. בראד חייך חצי חיוך." בקיצור. נוי היה האהבה הראשונה שלי, הכרנו בגיל 4 בגן, ומהמבט הראשון התאהבתי בו אבל הוא לא ממש שם עלי" אמרתי מתחילה להתוודעות באמת."הוא ודור למדו יחד באותה כתה והיו חברים, אני הוא דור ומיקה הינו מבלים המון יחד, אהבתי אותו בצורה מפחידה ומה לא עשיתי כדי שישים לב לקיומי כמובן שלא סיפרתי כלום למיקה או לדור וכשהייתי בת 14 סוף-סוף התקרבנו וכמה ימים לפני שעזב התנשקנו, טוב זה לא היה חלומי אבל זה היה מיוחד... מאז הוא לא דיבר איתי, לא שלח הודעה, אימייל, כלום! ועכשיו הוא חזר." סיימתי, בראד הביט בי במבט מזועזע, אך לא הוציא מילה."למה לעזאזל אמרתי את זה?!" אמרתי מופתעת מעצמי, בראד היה האדם הראשון ששמע על זה ממני."אני איש שיחה מרתק," אמר באדישות מרירה נעצתי בו מבט כאוס. " אם זה ירגיע אותך, זה לא ממש מעניין אותי ואני לא אספר לאף אחד..."המשיך בנחמדות, נאנחתי בהקלה מחייכת חיוך רחב."לפחות עד שתרגיזי אותי..."ציין, גיחוך עלה בגרוני."יש סיבה מיוחדת שבגללה אתה נחמד אלי?" שאלתי. לא מצליחה למחוק את החיוך המטופש מהפנים המטופשים שלי, היו לי המון רגעים אינטימיים עם בנים כאלו שאהבתי וכאלו שלא, אבל אף פעם לא הרגשתי כמו שאני מרגישה ליד בראד זאת הרגשה מוזרה, מיוחדת, שונה, קמתי על רגלי ובהיתי בו."ברור," אמר בראד בתמימות."אז מה אתה צריך?" שאלתי."שבי, מה את עומדת?" פתאום תפס בידי ומשך אותי למטה אליו, נפלתי עליו בכבדות הוא תפס במותניי ונפל אחורה והפיל אותי יחד איתו כשאני מעליו. השפתיים שלו נצמדו לשלי נשימותיו הפכו כבדות הוא כרך את זרועותיו סביב מותני, והתהפך מעלי הפעם הוא זה שמעלי עצמתי את עיניי גם הוא נראה שאנחנו קרובים מספיק לנשיקה. לפתע שמענו צחקוקים מוזרים, הלו היו שני הילדים ששיחקו על הכביש, הם הבחינו בנו התחמנים. בראד התגלגל מעלי אל הצד והביט בי.
"בואי נלך..." אמר, וקם על רגליו, משפשף את הדשא שנדבק אל כפות ידיו במכנסיו. הוא שלח את ידו לעברי, מציע עזרה. אחזתי בידו ואז עזר לי לקום על רגלי."ממש שכחתי למה באתי, החלטנו לצאת לקניון ואני זה שנשלחתי לקרוא לך...
"אמר בראד מביט בי מנהרת את החצאית מלכלוך שנדבק עליה."לא באה..."אמרתי מיד, בראד תפס בידי
."לא.. נו תבואי, אל תשאירי אותי לבד איתם!" ביקש, הבטתי בו במבט אדיש וקר.
"יהיה כיף..."אמר.

אז, איך יצא?
מחכה לתגובות (מקווה שתפרגנו...)

אנונימית
michal
15/08/2013 18:50
את כותבת מדהים...אני בעצמי כותבת...חשבתי שאני טובה...אבל את פשוט מוצלחת..תמשיכי את הולכת להיות מפורסמת יום אחד
Here To Love
15/08/2013 20:15
חחחחחח ואו תודה;))))
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???