עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

לחיות לנצח-נצחיים *~* פרק 1+הקדמה

25/08/2013 14:18
Here To Love
סיפורים בהמשכים
*הקדמה*
-בעולמה המטורף של ג'ן בת השש-עשרה חיים להם יצורים מופלאים ה"נצחיים" הלו הם בני-אנוש מושלמים החיים לנצח, יש בהם את הכל מהכל : בני אדם, ערפדים, שדים, מכשפים. בעלי כישרון לחימה בלתי מנוצח בעלי אומץ יחודי, יכולים לקרוא מחשבות ממש כמו ערפדים, בעלי כוח ריפוי טבעי. ומטרתם היא: עולם נקי מאנושיים והם יעשו הכל כדי להשיג את מטרתם , חולשתם היחידה היא אהבה.
ריי אחד הנצחיים וג'ן תלמידת תיכון מתאהבים זה בזה, אך לא יודעים עד כמה זה מסוכן.

~~*~~

הרבה לפני עלות השחר נכנסה ג'ן אל ביתם של ה"נצחיים" היא נעמדה בפתח הבית ואחלה לנאום
"ריי, אני יודעת שאתה לא אוהב שאני באה לפה אבל אתה חייב לתת לי הזדמנות אחת בבקשה אחרונה!" התחננה ג'ן שהבחינה מיד שאין נפש חייה בבית אך לפתע שמעה קול קריעה מהקומה למעלה שהעיד על שהות  מסוימת בבית, למרות שפחדה אילצה עצמה ג'ן לגלות מאיפה קולות הקריעה נשמעים. ואז אל מול עיניה התמות אחל מופע רצחני. ג'ן ניסתה להתמקד בריי ולא בחבריו הנצחיים שנלחמו גם הם.

~~*~~

הוא אחז בידו האחת סכין ארוכה וחדה נוטפת דם אנושי ובידו השניה אחז באכזריות בשיערו של בן-אנוש חף מכל פשע.
"בבקשה..לא! " ביקש בין-האנוש הכבול בידיו של ריי. ריי היה נראה עייף ומיואש פניו היו מלאות בחתכים עמוקים נוטפי דם, הוא זרק את האדם האומלל על הרצפה בחוזקה ואז במהירות חדה נעץ בו את הסכין.
אך פתאום הבחין בדמותה המבוהלת של ג'ן בין כל גופות האנושיים שהיו פזורות על הרצפה 
ג'ן הביטה בדבר שהתרחש לעיניה בפחד ולאחר מכן השפילה את מבטה בהיסוס אל הרצפה ואז פגשה במיליוני חלקי גוף של בני-אנוש רבים היו מפוזרים על הריצפה הספוגה בדם. ריי אחל לפלס את דרכו אל ג'ן בין כל בני-האנוש הגוססים על הרצפה כלום לא עצר אותו מלהגיעה אל ג'ן, לא גופות או דם לא איברים מעוררי בחילה וגם לא מבט עדין של ילדה קטנה. עיניו נפתחו לרווחה כשראה את הבעת פניה המפוחדות של ג'ן שזעקו שהיא רוצה לברוח מהר מהמקום, 
"אמרתי לך לא לבוא ! עכשיו תסתובבי ולכי מפה!" נזף ריי, ג'ן העדיפה לשתוק.
"לפני שאני מטפל גם בך בדיוק כמו שטיפלתי בהם!" הזהיר ריי, ג'ן העלתה על שפתיה חיוך קטן.
"טוב" היא ענתה לו.
ריי דחף את ג'ן על הקיר ששהה מאחוריה בחוזקה ונשען עליה בכבדות, מצמיד את כל גופו לגופה הרועד.
"ריי מה אתה עושה?" שאלה ג'ן המומה, ריי קירב את שפתיו המדממות אל אוזנה ולחש.
"לכי מפה בבקשה, ג'ן בשבילי! ואל תחזרי" גרונה של ג'ן היה חנוק מדמעות שאיימו לצוץ.
לפתע נזרקה סכין צרה וארוכה אל עבר ג'ן, ריי הבחין בסכין במהרה והגן עליה בגופו, הסכין הארוכה חדרה אל תוך גבו העירום, ג'ן נראתה מבוהלת לגמרי. היא לא ידעה איך עליה להגיב לדבר מהסוג הזה.
ריי הרגיש כאבים עזים בגבו התחתון היא מיד נפל על הרצפה הלחה, הלו היו מראות קשים  ריי מתקפל מרוב כאבים על הרצפה המדממת, ג'ן לא הורידה את עיניה ממנו אפילו לא לרגע, הפחד אחז בה אך היא לא העזה להפסיד מה שקורה.
עומדת ורואה איך החיים מתחילים לצאת מעיניו הגדולות.
לפתע זינק בחור בהיר לבוש שחורות לכיוון ריי  "זהו בטח אחד מהנצחיים" חשבה ג'ן.
 בתנועה חדה שלף את הסכין מגבו של ריי.
"בנג'מן אל תפגע בה..." לחש ריי בשארית כוחותיו, הבחור העונה לשם בנג'מן גלגל את עיניו באדישות והמשיך בדרכו אל האנושי הבא, ג'ן התקופפה אל ריי ששכב גמור על הרצפה ונשקה למצחו המדממם.
"סליחה..." היא התנצלה.
"עכשיו, לכי"מלמל.

תגריסלילה או של חתולתרחוב
תגריסלילה או של חתולתרחוב
25/08/2013 14:33
אהבתי מאוד
תגריסלילה או של חתולתרחוב
25/08/2013 19:37
מתי את ממשיכה אני אהבתי מאוד את הסיפור ????????
שילה ;)
08/09/2013 11:15
טליי אהבתי מאוד את הסיפוור,זה מעניין וגם אהבתי את הרעיון של הנצחיים(:
תכתבי המשך
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???