עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

נצחיים פרק 2

25/08/2013 22:13
Here To Love
'אז התאהבתי בילדה לא בערפד,מלאך,שטן,פייה,שד,חייה,מפלצת או נצחית התאהבתי בילדה,ילדה-אנושית ! אז מה !' חשב לעצמו ריי בוהה לרגע בסכין המאיימת שאוחז בידו.
"ריי, אתה מתכוון לדבר?" חזרה על עצמה בילי.
"מה?" שאל והמשיך לשחק עם הסכין.
"אולי די עם הסכין הזאת!"המשיכה בילי בלחמתה העיקשת מול ריי.
 מאז ומתמיד נהג ריי לשמור סכין בכיסו לדעת כולם זה למקרה סכנה אך כנראה זאת סתם חולשה של נער נצחיי מתבגר.
ריי הסב את מבטו לכיוונה,"די בילי אין לי על מה לדבר..."סינן וחזר לתעסוקתו.
 וכמו ברוב השיחות המענינות שנהל ריי עם בילי החלה שתיקה למלא את החלל העצום בו שההו.
"למה היא באה?"שאלה בילי כשמבטה היה מלא בכעס ארסי."היא לא תבוא "ענה ללא להביט בבילי.
"היא ילדה-אנושית אתה יודע - ""אני יודע! "פרץ ריי לתחילת נאומה של בילי, "זה קשה גם ככה..."הוא המשיך.
"אתה שוכח את זה לפעמים,"היא העירה.
"הלוואי והייתי שוכח בילי,"הוא נאנח ביאוש,מבין שאין כבר מה לעשות.לפתע נכנסו אל החדר קרני אור, הדלת נפתחה באיטיות ושם עמדה לה בל מאססת אם להכנס.
"אני לא נושך..."לעג ריי, "אתה לא יודע מה אתה מפסיד..."ענתה בחדות, בילי גחכה והתרוממה מהישיבה על המיטה ליד ריי והחלה לצעוד לכיוונה של בל.
"מילה שלי תזהרי ממנו, הילד מסוכן יש לו סכין בכיס" אמרה בילי וטרקה אחריה את הדלת.ריי הפטיר חצי חיוך שובב "אל תאמיני לה סתם שרוטה," אמר.
בל הפשילה את שרוולה הארוך ושלפה סכין צרה וחדה שנראתה דומה לזו של ריי ,עיניו המלוכסנות של ריי החלו לנצוץ בצבען הירוק החזק, שהתחלף לאפור בהיר מידי פעם, עורו הצח כחלב מבריק באפילת החדר החשוך מצא-חן בעיניה של בל."מה עיבדת פה?"שאל בגסות.
"ריי,תשנה גישה אתה הופך ליצור עלוב בדיוק כמו החברה האנושית שלך" אמרה בחוסר סבלנות.
"בל,- " אמר"על זה אני מדברת!"כעסה בל "כולם אומרים לך את זה, אתה לא רואה את זה! היא הורגת אותך " "מה את רוצה שאני אעשה?" שאל ריי."ריי,אתה תמות"הכריזה בצער, ריי הביט עמוק בתוך עיניה החכולות שהפכו אדומות בין רגע ולחש "אני לעולם לא אמות,שומעת! לא בגלל ילדה,"אמר וזרק בחדות את הסכין החדה שהיתה בידו לכיוון התמונה שלו ושל ג'ן שהיתה תלויה על הקיר ממולו, הסכין פגעה בפניה היפות של ג'ן ננעצה וחדרה עמוק לתוך התמונה,"לעולם לא!"הכריז בקול ושלף בקלות את הסכין הנעוצה בתמונה,ריי התקדם לכיוון ארון הבגדים המרושל ושלף ממנו חולצת T אפורה וג'ינס שחור ונעלם.
~~*~~
בחדרה של ג'ן שררה דממה איומה עד שהופיעה ריי והחל מהומה."למה באת!" צעק, ג'ן נראתה מפוחדת.
הוא דחף את גופה אל המיטה בחוזקה שכח לרגע מהכוח שיש לו בידיים ונשען עליה בכבדות.
"אמרתי לך לא !"צעק.
"רציתי לראות אותך מה כל כך נורא בזה?"שאלה בתמות,הוא קירב את פיו אל צווארה.
"אני לא מפחדת ריי,"אמרה.
"אמרתי לך לא לבוא!"הוא נשם בכבדות.
ג'ן נשכה את שפתיה נועצת את שיניה הקטנות בשפתה העליונה בחוזקה נועצת עיניים בריי ששכב מעליה הרגישה כאילו עשתה יותר מידי, "סליחה" לחשה, ברגע זה חיבק אותה ריי והרגיש כי שלם עם מה שעושה.
"ג'ן אני באתי כדי להיפרד.."אמר ריי וראה בעיניה של ג'ן אכזבה.
"אל תבואי יותר, זה רק יהפוך את זה לקשה יותר" אמר ריי ונעלה משם ברגע.

תגריסלילה או של חתולתרחוב
תגריסלילה או של חתולתרחוב
25/08/2013 22:22
מהממם אני אוהבת את הסיפור שלך תמשיכי
26/08/2013 16:29
noaliany.bloger.co.il/
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???