עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

נצחיים פרק 3 ואחרון ^^

30/08/2013 20:51
Here To Love
סיפורים בהמשכים
ג'ן נשמה נשימה עמוקה והתנשפה אך הדבר לא שינה את העובדה שהדמעות המשיכו לרדת בקצב לא אנושי,היא שמעה לפתע דפיקה קלה מכיוון הדלת, חשבה שריי החליט לחזור אך מהר מאוד הבינה שזה רק ג'רמי אחיה התאום.
"ג'ני? משהו קרה?"שאל וישב קרוב אליה, ג'ן נאנחה והניחה את ראשה על ברכיו הוא ליטף את שיערה הרך עוד כמה דמעות קטנות זלגו מעייניה אחת, אחת צנחו אל המיטה ונספגו בה, כטיפות דם הנספגות באדמה לאחר קרב. כו הכאיב לה שריי דחה אותה כך ונעלם מהאופק בלי לבדוק שהיא בכלל בסדר. ולמרות הכל היתה בטוחה שהוא עדיין אוהב אותה. גופה רעד, לחייה להטו ממבוכה, היא חשה כי הכאב משתלט עליה צורב בליבה הפגוע. ג'רמי הבחין בכך הרים את ידו וניגב את הדמעות באצבעותיו הרכות והעלה בשפתיה המלאות חיוך קטן. למרות הכאב שחשה השהות של ג'רמי לידה הוסיפו למצב-הרוח, זאת לא היתה הפעם הראשונה שראה ג'רמי את ג'ן במצב הזה זה כמעט אף פעם לא הפוך.
"רוצה לספר לי מה קרה..."ביקש, ג'ן סובבה את מבטה אליו נאנחה וסיפרה לו הכל, מהרגע שריי נתקל בה ברחוב ועד לרגע שזרק אותה בלי לחשוב על הכל, ג'רמי החליף את הבעות פניו לפי המצבים המוזרים שהיו במשך הסיפור, ג'ן העדיפה להחסיר כמה פרטים קטנים שבהם היא וריי נמצאו במצבים אינטימיים שונים, אך סיפרה לו את כל השאר שהיו מופרכים לא פחות. 
~~~*~~~
מבחירה הראשונה התקשה להאמין למעשיות שסיפרה לו ג'ן אך מהבחינה השניה חשב שיש אמת בדבריה הרי איך קרה ששמעו במהדורות החדשות על אנשים שנמצאו עם נשיכה בצווארם ונעלמו לאחר מכן, עולמינו הוא עולם שבו חיים שדיים! ערפדים? פיות? ומכשפים! הכל היה מוזר בעיניו, אך לאחר שהוכיחה לו ג'ן סופית שהכל אמת בדבריה ג'רמי השתתק ואז החל לצחוק,
"אני לא מאמין שלא סיפרת לי" אמר והעלה חיוך מטופש על שפתיו, ג'ן התרוממה מהשכיבה על רגליו.
כשהסתכלה עליו ג'ן ואמרה בסמכותיות שזהו דבר בכלל לא מצחיק הוא החל לצחוק בצורה בלתי נשלתט עוד יותר וכששאלה אותו למה הוא צוחק הוא אמר לה שהוא דימיין במוח שלו מה הבחור ההוא היה עושה איתה.
"פאק אתה כזה לא מצחיק ג'רמי!" אמרה ברצינות חסרת החיים, ג'רמי הרים את ראשו ונעץ את מבטו בה.
"העובדה שאני לא לוקח את כל זה ברצינות לא הופכת אותי ללא מצחיק" אמר, ג'ן גילגלה עינים.
"עצם העובדה שאתה לא לוקח אותי ברצינות מעצבנת אותי-"אמרה ברוגז.
"מישהו היה לוקח את זה ברצינות? הרי ברור שאני לא האחרון שזאת צורת הביטוי שלו לדבר הדפוק הזה" אמר ג'רמי מביט בעייניה הגדולות והחכולות של ג'ן הזהות הדיוק לעינים שלו.
"מה אתה חושב שכדי לעשות?"שאלה ג'ן.
"לאכול,-" אמר, "מה יש לאכול אמא הכינה משהו?" שאל.
"ג'רמי!" צעקה כדי לקבל מעט תשומת לב.
"ג'ן?" הוא שאל כדי לעצבן אותה יותר ויותר, ג'ן חייכה אליו חיוך מעוצבן ומזויף ביותר ג'רמי חייך חזרה והחליק על הלחי שלה נשיקה קטנה.
"רוצה פיצה? יאאלה עלי אני מזמין." אמר כאילו כלום.
"ג'רמי! בבקשה תקשיב לי כבר!"צעקה שנית, חשבה כמה נחמד שיש לה אח כזה קשוב.
"מה..."מלמל באדישות.
"מה לעשות!"צעקה בשאלה.
"לאכול?"אמר "רגע על מה את מדברת?"שאל.
"על מה אני מדברת! על מה אתה?"שאלה ג'ן הממורמרת.
"אוכל..."מלמל נבוך ומלא ברגשי אשמה.
"הקשבת למה שאמרתי?"שאלה משתדלת להשאר סובלנית.
"עיבדתי אותך בנתקלתי בו ברחוב..."אמר בקלות.
"מה!" צעקה.
"סתם-סתם..."לגלג. "שמעתי הכל, עזבי את כל השיט הזה ובואי נלך כבר לאכול אני רעב-מת!" הרגיעה ג'רמי בדרכו המיוחדת.
"לא, יש בצפר דביל אנחנו גם ככה מאחרים" אמרה.
"אין לי חשק-"אמר ג'רמי ונמרח על המיטה "סורי אחות, אני גמור בצפר לא באלי בטוב עכשיו..."אמר ועצם את עיניו באיטיות.
"קום כבר! נו כבר ג'רמי! צריך ללכת אמא תהרוג אותנו!" אמרה ג'ן בעוד שהיא מכניסה ספרים אל תיק בית הספר.
''המיטה שלך כזאת נוחה, בואי נחליף!"אמר נלהב.
"ג'רמי אני הולכת אתה בא או לא?"שאלה בזעם.
"נו יא חננה! את פקינג יצאת עם יצור מאחורי הגב של אמא ושלי ואת מפחדת להבריז יום אחד מהלימודים?"הוא שאל. לועג לג'ן.
"-אני ממש לא חננה!-והוא ממש לא יצור!-ואני לא מפחדת, פשוט הבגרויות קרובות ואני לא רוצה להכשל כמוך דביל!-וממש לא באלי על העצבים של אמא עכשיו..."אמרה ג'ן מבהירה כל נקודה.
"כמו שאמרתי, ח~נ~נ~ה" המשיך ג'רמי ללעוג לה, "טוב לכי אני נשאר" נאנח במיסכנות.
"טוב בסדר אני נישארת נודניק!"אמרה, מפיו של ג'רמי נפלט צחוק מתגלגל שהדביק גם את ג'ן הוא חיבק אותה בחוזקה, היא השעינה את ראשה הקטן על חזהו הרחב, למרות כל הפעמים שעיצבן אותה ג'רמי היא אהבה אותו יותר מכל לא רק בגלל שהוא אחיה אלה גם בגלל שהוא האדם הכי קרוב עליה בעולם, יותר מאמא ומכל חברה שהיתה לה, הוא עבר איתה את התקופות הכי קשות בחייה. התקופה לאחר מות אביהם, תקופת החרם החברתי שארגנו עליה ילדי כיתתם בסוף בכתה ה', הפרידה מהחבר הראשון שלה, המריבות הקטנות שניהלה עם חברותיה, הכל.

~~~*~~~
"תירס?"צעק ג'רמי.
"לא... רק זייתים שחורים" ענתה מיד ג'ן, ג'רמי חזר מן הדלפק נושא עמו מגש פיצה חם ומגרה.
הם נטלו אחד,אחד משולש.
"מה רצית לומר קודם בבית?" שאל ג'רמי מחייך ותולש עוד משולש מהמגש, קורעה אותו בנגיסה עם שיניה החדות.
"אני מבואסת, אני אוהבת אותו אבל אין מה לעשות הקשר שלי איתו אסור..."אמרה ג'ן שעיבדה את התיאבון, ג'רמי נגס שוב במשולש שבידו,
"אסור בגלל שאת אנושית, זה לא חייב להיות ככה..."אמר ג'רמי בערמומיות בעודו משלב את ידיו.
"אני לא חושבת שהבנתי למה את מתכוון,"אמרה ג'ן המבולבלת.
"אני לא מבין מה הבעיה, אסור לו לצאת איתך כי את אנושית אז מה הבעיה אל תהיה אנושית..."אמר ג'רמי וחייך מרוצה מעצמו.
"אני לא קוסמת אתה יודע,-"אמרה ג'ן והניחה על השולחן את משולש הפיצה הנגוס שהיה אחוז בידה.
"אוי, נו מה לא ראית סרטים על זה!"אמר ג'רמי המיואש "אפשר ינשוך אותך ערפד את לא תהיה אנושית
ואז את תכלי להיות עם הדביל ההוא..."נאנח, ג'ן נשארה פעורת פה,
"איך לא חשבתי על זה!"קראה, ונשקה למצחו של ג'רמי.
"לך הביתה אני כבר אבוא..."הכריזה בשמחה והחלה להתקדם בצעדים לעבר היציאה.


תודה לאלה שקראו, מקווה שאהבתם את הפרק, אתם בטח שואלים למה זה הפרק האחרון... אז ככה את הסיפור הזה כתבתי לפני בערך חודש כשהיה לי די משעמם, ולא היה לי ראש להמשיך אותו

 
03/11/2013 22:21
הסוף הצחיק אותי, אני חייב לומר.

סוף טוב לסיפור טוב.

הייתי רוצה לדעת עוד *~*
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???