עכשיו לכודה בין זרועות האהבה, שחונקות ולא נותנות מנוח.
הפרפרים שבבטן חוגגים על חשבוני, הם יודעים עד כמה זה קשה לי.
ואז השמיים הכחולים עוטפים אותי.
הרגליים רועדות זה קצת מכאיב לי.
אין חיוך על השפתיים, כל כך רע לי.
דמעות מהעיניים. ושורף לי.
מנגינת הבכי מתנגנת כשיר פופ.
נון סטופ.
אומרים אהבה דבר נפלא, טוב ולא רע.
ואומרים גם לא נורא אם היא חד צדדית. באמת מה כבר קרה, היא רק אורסת לי את החיים!
משמידה את כל מה שהיה כל כך ברור.
אז אני אשתוק עכשיו כדי לא לפלוט את הצחוק. שנובע מהבכי שמתה לצעוק.
אם הוא רק יפסיק עם המבטים ההלו שלו, היה יכול להיות הרבה יותר קל.
מלראות את העיניים שלו בוהות בי מחכות לתגובה, אך אני קפואה מבפנים.
המילים בגרון, הן ממש על קצה הלשון.
אך אני בוהה בו ויודעת שהן לא יצאו עוד לעולם.
(חלק מקטע שכתבתי בשיעור ספרות)
מה אתם אומרים יפה?
;){kind=link}