עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

Next to you

15/09/2013 12:18
Here To Love
LOVE
הרבה זמן כבר לא ראיתי אותו, לא שמעתי את קולו, לא ראיתי את הניצוץ בעיניו הירוקות. זמן רב שלא ראיתי את חיוכו הכובש, את שיערו הרך שנופל על פניו בחינניות. זמן רב ששרירי ידיו המפוסלים לא התחככו במקרה בזרועותיי המצטמררות. 
זה קרה לא מזמן, סערת רגשות כועסת ועצבנית שהתחלפה בסערת רגשות מלחיצה ומרגשת. בעודי צועדת לאורך רחובות העיר, כעוסה כבר זמן רב מחיי הופתעתי לראות את דמותו מולי, כשהשמש שמאחוריו צובעת את קצות שיערו בזהב, והוא מטיל עלי צל קריר ונעים, בעוד גופו שולח אלי את זרועות החום המעקצצות שרק הוא יודע לשלח בי. 
הוא הופתע לראות אותי, זיהיתי את הבעתו המבולבלת ברגע שהרמתי את ראשי אליו, בהפתעה גמורה זהה לשלו. 
כשקלט מי אני, שלח אלי חיוך מוכר עד כאב. החזרתי לו חיוך, מבולבלת מכל המקרה ומגמגמת לא פחות. 
"לאן את הולכת?" שאל בחן, בוחן אותי בעיניו אחרי שלא התראינו כבר שנה. "סתם... לחבר." 
"חבר?" שאל, מרים גבה בחיוך. 
"ידיד..." אמרתי מבוישת. 
"ללוות אותך?" שאל. 
היססתי. "כן... בטח, למה לא." 
התקדמנו בשקט, רק רעש החיכוך של סוליות נעלינו גורסות את האבנים הקטנות שבדרך נשמעו. המכוניות שלצידנו רעמו מדי פעם, לוקחות את השקט שבנינו ומעוררות אותו לחיים עירוני ובטוח. לפחות השתיקה הזאת לא מביכה עד כדי כך. 
מסתבר שהיא כן, הוא שואל שאלות, כנראה רק התעניינות נימוסית. אני נמנעת מלהביט בו, טומנת את ראשי כמעט באדמה, מסתכלת רק על הדרך בה אני הולכת. 
הוא מצחקק, משדל אותי לדבר. אני נמנעת בהיסוס, ולבסוף נפתחת מעט. 
כבר הרבה זמן שלא דיברנו, בטח שלא ככה. מדי פעם אני מציצה אליו, כשאני חושבת שהוא לא רואה. הוא גבה, והרבה. צעדיו נראים חינניים יותר כעת, בוגרים יותר. רגליו הארוכות מתקדמות מהר מידי, עד שאני מעירה לו שיאט. הוא מחייך ומושך אותי אחריו, נוגע-לא נוגע. זה מעביר בי צמרמורות בגב. 
הוא גורם לי לצחוק בדרכו המיוחדת. פה חיוך, שם נגיעה קלה ביד. אני מרגישה כל כך שמחה ומיוחדת. 
כשאנחנו מטרים בודדים מביתי, הוא נעצר אחרי. הוא מחכה, אני מרימה גבה. 
הוא רוכן לעברי, מניח את שפתיו בעדינות על לחיי, אני מקווה שהוא לא הרגיש את האודם שהתפשט בקרבי. אני מחייכת בהיסוס, חיוך שכמעט לא מורגש. 
"נתראה?" הוא מתקדם מעט לאחור, פניו עדיין מביטות בי. 
אני מהנהנת, חיוך דקיק מבעבע בקרביי. 
הוא מחייך חיוך אחרון ושולח את ידיו לאוויר, לשלום. ואני יושבת עוד דקות ארוכות במקום שבו עזב. נזכרת כמה זמן כבר לא ראיתי אותו.

הייתי רוצה לחוות זאת שוב *~^

ᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤDarkEagle100% ME
100% ME
15/09/2013 21:12
וואו, אחד הקטעים!
הקטע הכי טוב שלך פה עד עכשיו! מדהימהההD:
Here To Love
15/09/2013 21:58
ואייי! נסיכה שלי תודהההה
איזה כיף לי שיש לי אותך!
15/09/2013 21:59
אהבתי נורא.. ואוו, כתיבה נהדרת!
100% ME
17/09/2013 16:54
מעניין מאוד למה...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???