עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

באלי להיעלם

29/09/2013 22:10
Here To Love
הייתי בטוחה שהיום יהיה נורא, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה.
כל מה שחשבתי שיהיה נורא התברר כמאוד מאוד נורא, כל מה שחשבתי שיהיה נחמד וכל מה שחשבתי שיצליח לעודד אותי ביום הנורא הזה רק הרס אותו יותר, המציאות האכזרית הזו פשוט התנפצה לי מול הפרצוף, וריסקה יחד איתה את הלב שלי, הלב שגם ככה מרוסק.
מפחיד כמה שהחיים שלנו יכולים להשתנות ברגע.
מפחיד לדעת שממשפט אחד שמישהו אומר אפשר לאבד את הרצון לחיות.
מפחיד לדעת שמשמחה של מישהו אחר אפשר להיכנס לדיכאון.
מפחיד לדעת שאתה לא מוכן לחיות בלי "אהבה" בלי הרצון לאהוב ולהיות אהוב.
מפחיד לדעת מי משקר לך ומתי.
מפחיד לדעת שחצי מהאנשים שקרובים עליך לא באמת רוצים בקרבתך.
מפחיד לדעת שככה זה ושזה לא ישתנה לעולם.
מפחיד לדעת שאותו אדם שפעם אהבת אפך לאדם שאת הכי שונאת היום.
מפחיד לדעת שהוא לא רואה אותי.
מפחיד לדעת שהוא גם לא יראה, שקופה.
מפחיד לדעת שיש מי שיפגע, תמיד.
מפחיד לדעת שאני גדלה למציאות הזו, המציאות שגורמת לי לאבד את השפיות המעטה שנשארה לי, או שלא? הביטחון הרדוד יורד ויורד כך שבקרוב כבר לא תישאר לי טיפה ממנו.
הכעס הפך לשגרה, העצב הפך לחבר, הבכי החליף חיוך, נחמדות הוחלפה בתוקפנות.
העולם הזה פשוט מפחיד.
אני מתחננת לאלוהים שמחר יהיה יותר טוב...
רק שלא יהיה כמו היום, אני לא אעמוד בזה.
כל היום רציתי לעשות לעצמי משהו, אבל פחדתי.
לא היה לי מספיק אומץ לוותר על הכל.
אם הייתי יכולה הייתי הורסת לעצמי את החיים, אני מרגישה שכבר אין לי מה להפסיד אבל חשבתי על כל האנשים שאני קרובה עליהם, ושאם יקרה לי משהו זה פשוט ישבור אותם.
על אבא שחגג היום יום הולדת 50 ומשהו -_- לא ממש עוקבת
על אמא שאני חשובה לה מהכל.
על אחי היקר לי.
על מיקה ויעל... (חברות ילדות שלי)
אבל הכי חשבתי על שי.
שי ביטון.
הוא שונא אותי והוא ממש ישמח אם יקרה לי משהו ובטח ישמח אם אני אמות.
אני ממש לא הולכת לתת לו את הסיפוק הזה.
מי יודע.
אולי מחר יהיה טוב.



Meshi
Meshi
29/09/2013 22:21
"הכעס הפך לשגרה, העצב הפך לחבר, הבכי החליף חיוך, נחמדות הוחלפה בתוקפנות".
ואו.
משפט מדהים.
כן...העולם מפחיד...
אבל טוב שאת אופטימית! זאת בידיוק הגישה שצריכה להיות לך! מחר יהיה טוב יותר ואם לא אז יום אחרי ולעולם לא לאבד את התקווה!!! ^_^
Here To Love
29/09/2013 22:50
תודה... ואני מאוד מקווה :(
100% ME
29/09/2013 22:46
שי.... כל כך רגשת אותי עד שהגעת לקטע של שי....
ופה, התפוצצתי.
בשביל מה רבצתי אצלך כל היום? בשביל שכשאני אעזוב תכתבי משהו נוגע ללב, ואז תפליצי את שי ותבכי?
זהו. פעם הבאה אני נשארת לישון אצלך.
Here To Love
29/09/2013 22:56
יש? לא, לא יש...
יש לי עוד סיוטים מהפעם הקודמת!
אני מעדיפה לשבת לבד בחדר החשוך שלי ולבכות את הנשמה
אני לא צריכה אותך פה לידי אבל תודה :/
100% ME
29/09/2013 23:30
חצופה מעט, לא?
Here To Love
30/09/2013 15:41
נה....
אני יעל
30/09/2013 21:39
תתפלאי אולי לשמוע, שאת לא היחידה שיש לה מחשבות כאלה. אדם אחד שגורם להרגשה רעה מסמל את סוף העולם, ולעומתו אנשים אהובים משמשים כסימן אזהרה- עד כאן. כמה שהאהבה שלהם חשובה, זה ממש פיזי. אני מקווה שתתחזקי, תהיי עם חברה טובה ותתעודדי: זה יעבור. ואז תוכלי בעצמך לעודד מישהי אחרת, שתרגיש ככה, ואת כבר תהיי עם ניסיון ותגידי לה- לא נורא. זה לא סוף העולם. רק מעבר לסצנה אחרת בסרט המעניין ששמו חייך... עד 120.
Alex
02/10/2013 17:20
זה מדהים.
זה קרה לך באמת?
Here To Love
02/10/2013 19:54
כן...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???