עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

קול פנימי

02/10/2013 18:17
Here To Love
יושבת מול מחברת היסטוריה.
המורה מדברת, אני בשלי.
"מלחמת העולם" היא אומרת.
"מלחמה בלב שלי" חושבת.
זה הקול הפנימי שמציק.
מחשבות בלתי פוסקות, שדורשות צ-ד-ק.
למה זה קרה דווקא לי.
זה לא גורלי.
להיות שבורת לב... זה לא בשבילי.
זה הוא שלא יודע מה קרה לי.
כמה רע לי.
כי זה הוא שלא שומע את קולי.
לא רוצה לדעת, מה איתי.
לגרון איו כוח לצעקות.
עיניים יבשות מדמעות.
מרגישה את הלב, מרוסק.
מכל חיוך אל אחרת דמעה משתחררת.
השברים שמסביב חוסמים דרכים ללבבות.
יום יבוא הפסיק להרגיש אליך רגשות.
פעימות הלב החזקות, בכל פעם שאת פניך רואה.
הרצון לקבור את ראשי בכרית ולבכות, כי זה נגמר.
לפעמיים נידמה שאני פשוט מעדיפה להתגעגע.
רק חבל שזה משגע. 
זה כל מה שאני מכירה, לא הייתה הרגשה שונה מאכזבה.
צלצול רעשני נשמע, סוף השיעור.
סוף למחשבות, יוצאת להפסקה, מקווה אותו לא לראות.
ולחוש שוב בכל הרגשות...

קטע שכתבתי לפני יומיים בשיעור היסטוריה, שיניתי מעט וזה מה יצא.
אני אחרי יום לימודים קצר אך מייגע, הצלחתי לצאת ממבחן בהבעה בטענה שאני לא מרגישה טוב.
האמת שבאמת לא הרגשתי ואו אבל יכולתי לסבול עוד קצת ההרגשה הזו כבר הפכה להרגל.
הידד לי, אני מעניקה לעצמי צל"ש על היותי שחקנית ממדרגה ראשונה. ווהוו! אין עלי.. אפילו הצלחתי לבכות.
אני יוצאת בהכרזה "שיעור היסטוריה מביא מוזה" השעמום נותן חשק לכתוב.
תבדקו את העניין.
נו, אז מה אתם אומרים על הקטע? 









girl on fireMeshi
נערת הגורל
02/10/2013 18:26
קטע יפה, קיטשי ועצוב. אבל אהבתי את הכתיבה :)
Here To Love
02/10/2013 18:37
חח תודה♥
02/10/2013 19:07
אהבתי איך שכתבת את הקטע , הוא ממש יפה :)
Here To Love
02/10/2013 19:15
תודה רבה :)
Meshi
02/10/2013 20:33
מדהים ביותר. כתבת את רגשותיי בידיוק...^_^
Here To Love
02/10/2013 20:38
תודה, שמחה לשמוע ♥♥♥
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???