עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

נעורים

12/11/2013 16:18
Here To Love
ביום אחד החיים נראים כחלק מסיפור, אגדה, לא אפשרי, לא הגיוני, כל פרק לא מציאותי.
לא יכול להיות אמיתי, חלום.
מה עושים כשפתאום אחרי כל כך הרבה ימים ורודים ומתוקים של ילדות טהורה ונקייה, קולטים שהחיים הולכים ומשתנים לך אל מול העיניים.
ילדות שחלפה לעולם עוד לא תחזור. זיכרון פשוט, נחתם ונזכר חברויות של שנים מתפרקת, הכאב שנצבר הבלב מתפרץ... אין בו מקום יותר.
זה יכול ממש לחרפן, להטריד, לשגע, להציף במיליוני שאלות ובקשות, להעיף לדמיונות.
הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לצעוק, לברוח, להכחיש, לוותר, לברוח בכל התמודדות אפשרית, להפסיק לדבר.
 לסיים עם מילה תמימה, ועוד שיחה הסתיימה, יושבת ובוכה.
 חיוך מבוים, צחקוק מטומטם, ניצוץ בעיניים, ברק בשפתיים.
ושוב מילים זורמות כמו מים.
ללא סיבה, ללא הבנה, לא במקום, אבל נראה כי החליט בזה היקום.
לא מפסיקה לטעות, מסתכלת בראי ורואה בעיניי אכזבה.
היא סובבת אותי, רודפת אותי, חונקת מכל הכיוונים. 
"באמת האמנתי לו, באמת חשבתי שהוא אוהב אותי..."
סוף-סוף מספרת פורקת, אי אפשר לעצור, משונה.
רגע של שמחה מתחלף לרגע של דמעה מלוחה.
מילה יפה הופכת גסה.
שיחה רגילה הופכת למריבה.
עצה טובה גוררת נפילה.
לחשושים מאחורי הגב, דיבורים ורכילויות, סיפורים ומעשיות.
רואה חסרונות שלא מצאתי בי בימים רגילים.
רואה ילדה מכוערת.
רואה ילדה מאוכזבת.
רואה ילדה כל כך אדישה.
ילדים טובים מתגלים ככל כך רעים.
הלו הנעורים...
חשבתי המון על מה לומר לו אבל,
בסופו של דבר אני בסך הכל מתגעגעת.

סתם משהו שכתבתי, האמת שכתבתי את זה ממש מזמן אבל עכשיו היה לי סבלנות לסיים ולפרסם
בין השורות נכתבות להן מיליםSuzanThe Cheshire CatDownBlackChamomile
בין השורות נכתבות להן מילים
12/11/2013 16:48
וואו,מתחבר לכל מילה,
את כותב מדהים!
Here To Love
12/11/2013 16:56
תודה רבה :)
בין השורות נכתבות להן מילים
12/11/2013 17:03
*כותבת
12/11/2013 17:24
מזכיר לי פוסט קודם שלי, לגבי זה שאנשים משתנים [מילדים לבוגרים]...

מעולה כמו תמיד X__X
13/11/2013 21:59
מדהימה כמו תמיד. אין עלייך!
Here To Love
14/11/2013 06:44
הוו תודה ☺
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

לכי תספרי להם,
לאנשים המוזרים,
שמחפשים את עצמם במחשבות של אחרים,
בחיים האיומים,
בצרות, אין סוף אהבות נכזבות,
נשיקה.
התחרפנתי.
ואור גדול עולה פתאום מתוך החושך
מושיטה יד, כמעט נוגעת את הדלת פותחת.
אתה יושב שם וקורא בבלוג.
כל השירים עליך.
כל הסיפורים עליך.
כל העצבים עליך.
ואתה מחייך.
הלב מסתחרר טיפה מתמסטל ואז נשרף.
היה נחמד, עד ששברת לי את הלב.
וזאת הסיבה שבגללה אני כאן, כותבת עליך.

אז.. היי כלום זה הבלוג וזאת אני.
מי אני בעצם?
שאלה טובה. אני בעצמי עוד לא באמת גיליתי.
אני יודעת שאני שונה.
וגם יודעת שזה נשמע כמו סוג של קלישאה אבל, אני באמת מרגישה שונה.
אני לא כמו כולן... זה מה שבטוח.
אני לא הבחורה הראשונה שנשבר לה הלב, ואני בטח גם לא האחרונה.
בסוף הכל עובר.
הכאב התשוקה תחושת האובדן.
ובסוף, בסוף כולנו מתים.
אנשים רגילים שוכחים מהכאב, מתעלמים מתגברים וממשיכים הלאה.
אך בשבילי הכאב הוא חומר גלם ליצירה הבאה.
הוא נטמע בתוכי ומשאיר חור בנשמה.
זה היתרון בלהיות אומן.
האירועים הכי קשים בחיים הופכים לסיפורים הכי טובים.
אני מנגבת את הדמעות, שוטפת את הפנים ומחדשת את האיפור שדהה.
מתיישבת מול מסך המחשב ומקלידה כל מה שהלב מכתיב.
אתם קוראים דמעות.
דמעות של לב שבור.
חברים
כבר לא כאןתיאונערה בת 18BlackChamomileangelחן
NiroLonely guyDownTheMysteryBoytimtamGreenie
אפרתMeshiנערת הגורלאנונימיץHereBecauseICareTigerLily
missteenagercosmicBFF100% MEהבלתי נראת
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
תאריך פתיחת הבלוג

26/07/2013
-את הבלוג פתחתי בחופשת קיץ 2013.
אז אחרי הרבה שנים שחלמתי על "הבבלוג המושלם" כן! זה עם המוני הקוראים שאוהבים, מכבדים רק מחכים לעוד לעוד ועוד! מגיבים ושולחי אהבה בלי סוף. החלטתי לפתוח פה בלוג אומנם הוא לא בדיוק תואם את החלום, אבל הוא די בסדר אין לי תלונות.
גלישה נעימה :P

talih246@gmail.com למקרה ותרצו להכיר ♥
אני יפה

אני יודעת שאני יפה.
לא בגלל השתקפות המראה, לא על בסיס מחמאה,הערה.
או כי אמא אמרה כשהייתי קטנה.
אני יודעת שאני יפה כי ככה אני מרגישה, כשאני עוצמת עיניים לרגע או שניים רק עצמי עם עצמי יודעת, שאני באמת יפה.
ואם רק היו רואים את מי שאני מבפנים, ממש כמוני היו מבינים,
שאני באמת יפה.
AVIV GEFFEN
חיים-ספר-איפה אני?

החיים הם ספר אחד גדול, אני חוזרת ואומרת סבורה ובטוחה.
אוף העולם...
ספר ענק
ואני איני מטיילת בו
תקועה
אותו המקום
דף שקוראת וקוראת
שוב ושוב, שוב ושוב
קשה לי
לחיות את הספר שלי

"להיות נאהב על ידי מישהו נותן לך את הכוח, בזמן שלאהוב מישהו נותן לך את האומץ."
מודל מסוים לחיקוי.

"אל תחכי, אל תתני לחיים לעבור בשחור לבן" - ציטוט מדהים שאיתו החלטתי לפתוח.
אם אני מחשיבה את עצמי "אומנית"
חייב להיות לי מודל מסוים לחיקוי לא?
זה המודל שלי♥
"אביב גפן" למי שלא מכיר הוא זמר רוק ישראלי הידוע בכתיבתו המעוררת השראה, מרבית משיריו הם שירי מחאה אבל ישנם גם שירי אהבה שכיף לשמוע ולהתחבר מיד.
לאחרונה התמשכר בעיקר כשהלך לשפוט בתוכנית THE VOICE אבל הוא תמיד ישאר הזמר האהוב עלי.
Poison

I want to love you but I better not touch
I want to hold you, but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison, running through my veins
Poison
I don't want to break these chains
הים נעשה שחור

"אני קו אופק המחבר בין ים לשמים.
אבל השמים מתכהים והים נעשה שחור.
וילון ריסים מכסה את עיני. והמסך יורד.
ההצגה הגדולה של חיי הסתיימה."
אוהב או לא?

אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.
מוציאה עלה עלה מהפרח , חלק בעדינות וחלק בפראות.
נו מה כבר יצא לי הפעם... כל פעם התשובה שונה, איך זה יתכן?
או שאולי אי אפשר לסמוך על הפרח אלא רק על הלב???