"אל תתני לנשיקה לטמטמם אותך ואל תתני למטומטם לנשק אותך"
לא מתקדמת...
ולא מפסיקה לכתוב לו שירים .
עוד מחפשת מבטים שיודעת שלא אפגוש.
עוד בודקת הודעות, שיודעת שלא ישלח.
עוד בוכה על מה שאמר, כשיודעת שכבר שכח.
עוד לא פוסקות המחשבות עליו, כשיודעת ששלו עלי בכלל לא התחילו.
עוד עצובה, כשהוא מאושר.
עוד מחייכת, אבל רק כשהוא רוצה... כמו טיפשה רוצה שיחשוב ש"שכחתי", "התבגרתי".
עוד מרגישה את הצביטה הכואבת הזו בלב כשהוא מחבק אותה זה כל כך כואב.
עוד משחזרת את הפגישות, שיודעת שהוא מעדיף למחוק.
עוד זוכרת את הנשיקה, שעליה הוא מצטער.
עוד מהדהרות המילים שאמר...
עוד, עוד, ועוד.
כבר בא לכתוב על משהו טוב.
על משהו חדש ולא רק על אכזבות ממנו. על מישהו חדש שסוף סוף יאהב. על מישהו שיעיף לי את הלב.
ושלא יהיה מורה -,- או מישהו שמבוגר ממני ב-3 שנים, כי בוא נודה באמת הכואבת אני חסרת כל סיכוי! אני ילדה, אולי ילדה בת 14 וחצי אבל ילדה, אני ניראת כמו ילדה אני מדברת כמו ילדה, אני ילדה. נמאס כבר לשמוע את שלושת המילים שגורמות לי לצאת מדעתי בכל פעם מחדש :"את-צריכה-חבר" יעל ומיקה חוזרות ואומרות מעצבנות ודורשות מכות, אני רוצה באמת שרוצה אבל לא ככה. אני רוצה שזה יבוא מהלב ולא סתם לעוד אחד שלא אוהב, משום מה בכל פעם שאני עצבנית מיקה גורמת לי להתעצבן יותר כשהיא מזכירה לי העובדה הזו.
-את צריכה חבר- אני מתחילה לחשוב שהיא צודקת.
מה איתי... מיקה תמיד צודקת.
"אל תתני לנשיקה לטמטמם אותך ואל תתני למטומטם לנשק אותך"
לא מתקדמת...
ולא מפסיקה לכתוב לו שירים .
עוד מחפשת מבטים שיודעת שלא אפגוש.
עוד בודקת הודעות, שיודעת שלא ישלח.
עוד בוכה על מה שאמר, כשיודעת שכבר שכח.
עוד לא פוסקות המחשבות עליו, כשיודעת ששלו עלי בכלל לא התחילו.
עוד עצובה, כשהוא מאושר.
עוד מחייכת, אבל רק כשהוא רוצה... כמו טיפשה רוצה שיחשוב ש"שכחתי", "התבגרתי".
עוד מרגישה את הצביטה הכואבת הזו בלב כשהוא מחבק אותה זה כל כך כואב.
עוד משחזרת את הפגישות, שיודעת שהוא מעדיף למחוק.
עוד זוכרת את הנשיקה, שעליה הוא מצטער.
עוד מהדהרות המילים שאמר...
עוד, עוד, ועוד.
כבר בא לכתוב על משהו טוב.
על משהו חדש ולא רק על אכזבות ממנו. על מישהו חדש שסוף סוף יאהב. על מישהו שיעיף לי את הלב.
ושלא יהיה מורה -,- או מישהו שמבוגר ממני ב-3 שנים, כי בוא נודה באמת הכואבת אני חסרת כל סיכוי! אני ילדה, אולי ילדה בת 14 וחצי אבל ילדה, אני ניראת כמו ילדה אני מדברת כמו ילדה, אני ילדה. נמאס כבר לשמוע את שלושת המילים שגורמות לי לצאת מדעתי בכל פעם מחדש :"את-צריכה-חבר" יעל ומיקה חוזרות ואומרות מעצבנות ודורשות מכות, אני רוצה באמת שרוצה אבל לא ככה. אני רוצה שזה יבוא מהלב ולא סתם לעוד אחד שלא אוהב, משום מה בכל פעם שאני עצבנית מיקה גורמת לי להתעצבן יותר כשהיא מזכירה לי העובדה הזו.
-את צריכה חבר- אני מתחילה לחשוב שהיא צודקת.
מה איתי... מיקה תמיד צודקת.