ידוע שכל שיעור מתמטיקה מתחיל במחשבה עליך.
וניגמר בכך שאני לא מבינה כלום, החומר נשכח מהזיכרון שמכיל רק אותך.
אבל יש לי חומר לפרסום כאן בבלוג וזה הכי חשוב.
רון מחזיר מבט מבולבל, אני מחזירה את מבטי אל המורה במבוכה, מיואשת, ריקה.
"את לא איתנו..."היא אומרת, אני משתדלת להקשיב ולהבין מה היא רוצה אבל - רואה אותך.
בוהה בה במבט טיפשי, מנסה להוכיח שהבנתי כל מילה, אבל עיניי מסגירות אותי, מביטה בה במבט שואל וצועק
"לא הבנתי, מה את רוצה!?"
"לא הקשבת למה שהסברתי," היא מתחילה לומר, זה נשמע כאילו היא הולכת להרצות לי שעה על כך שחשוב
להקשיב כי בקרוב יגיעו המבחנים, זה חשוב לי באמת ואני באמת משתדלת אבל לא הולך
"את מעופפת" היא מסכמת, וחוזרת אל התרגיל.
בושה סחררה אותי לרגע, הראש מבולבל, הטמטום של גיל ההתבגרות מקיף אותי מכל צד שהוא, נמאס.
ידוע שכל שיעור מתמטיקה מתחיל במחשבה עליך.
וניגמר בכך שאני לא מבינה כלום, החומר נשכח מהזיכרון שמכיל רק אותך.
אבל יש לי חומר לפרסום כאן בבלוג וזה הכי חשוב.
רון מחזיר מבט מבולבל, אני מחזירה את מבטי אל המורה במבוכה, מיואשת, ריקה.
"את לא איתנו..."היא אומרת, אני משתדלת להקשיב ולהבין מה היא רוצה אבל - רואה אותך.
בוהה בה במבט טיפשי, מנסה להוכיח שהבנתי כל מילה, אבל עיניי מסגירות אותי, מביטה בה במבט שואל וצועק
"לא הבנתי, מה את רוצה!?"
"לא הקשבת למה שהסברתי," היא מתחילה לומר, זה נשמע כאילו היא הולכת להרצות לי שעה על כך שחשוב
להקשיב כי בקרוב יגיעו המבחנים, זה חשוב לי באמת ואני באמת משתדלת אבל לא הולך
"את מעופפת" היא מסכמת, וחוזרת אל התרגיל.
בושה סחררה אותי לרגע, הראש מבולבל, הטמטום של גיל ההתבגרות מקיף אותי מכל צד שהוא, נמאס.