"זה או זה?" לפתע הבחנתי במיקהמביטה בי. היא דילגה אלי בתנועות רכות והתקרבה, הבחנתי כי היא אוחזת בכמה סוגיחזיות, הסמכתי מבלבול ומבושה קלה והתקרבתי לבחון את מה שבידה.
"אה...?"מלמלתי מנסה להרוויח זמן, בעודי מסדר את מחשבותיי ומביטה בפנייה הקורנות משמחה.
"החזייההלבנה או השחורה?" שאלה מיקה מתאזרת בסובלנות. העניין הזה היה מוזר ביותר, קשהלי נורא להשלים עם העובדה שלפעמים היא מחליטה להפוך סובלנית, זה מחרפן ומוציא אותימדעתי בכל פעם מחדש.
"אנילא מאמינה שגררת אותי לפה," נאנחתי נועצת מבט עמוק בעיניה.
"מהאיתך, בכל פעם שאנחנו בקניון אנחנו נכנסות הנה..." אמרה מביטה בי מבולבלת. אניבטוחה שעברה בראשה המחשבה האם כדי לה להרביץ לי כדי לאפס אותי מחדש, גלגלתי אתעיני.
"לאאיתם" ציינתי וסובבתי את ראשי לאחור נועצת מבט בדור ובראד שעמדו בצד לידסטנד התחתונים. מיד התגלתה אלי התמונההמטרידה של דור אחי הבכור מחזיק בידו תחתון חוטיני דקיק ומתח אותו משני הצדדיםבהנאה, גלגלתי את עיני בתסכול ופתאוםהעיניים שלי נפגשו עם העיניים של בראד, המבטים שלנו הצטלבו, ופתאום לא הרגשתי צורךלהוריד ממנו את המבט.
"מהזה! השיט הזה?" נאנח דור בקול חרישי. ושחרר צד אחד מאחיזתו. התחתון נשמטמידיו בחדות ופגע הישר בפניו המופתעות והתמימות של בראד, שכנראה... לא היה מוכןלדבר מהסוג הזה. צחקוק מפלט מגרוני, רק דור מסוגל לעשות דבר שכזה.
"נו דני! הלבנה או השחורה?"שאלה מיקה ברוגז בעודה מקפצת אל תא המדידה עם עוד שני חזיות חדשות.
,בזוית העין יכולתי לראות את המבט המשועשע בעיניו של דור.
"אףאחת, הן מזעזעות" עניתי בתעוזה בלתי אופיינית, מיקה יצאה מתא המדידה, נעצה בימבט ארסי ותנועת ראשה הסיטה את שיערה הכהה הצידה.
"אמאשלךמזעזעת!" צעקה בלתי נשלטת נפלטה מגרונה.
"רגע,יש לך אותן לא?!" הוסיפה, הנהנתי בהסכמה.
"אזאיך הם מזעזעות!?"רטנה מיקה בכאס.
"עליהן יפות... עליך מזעזעות. מה לא ברור" ציינתי בעוקצנות. ניחשתי שכרגע בראד מחייך את החיוךשלו, החיוך שאני חושקת לראות שוב ושוב אבל לא טרחתי לבדוק. מיקה חזרה אל תא המדידהשולחת לעברי מבטים מלאי שנאה.
"קפצילי!" צעקה לעברי בעודה נכנסת שוב אלתא המדידה. ובזמן שמיקה מדדה על גופה עוד מספר חזיות, ניסיתי ללכת בין המדפים העמוסים חזיות ותחתונים, כשהכולנוצץ באור רך ומתוק כל כך, פוסעת לי בראש מורכן נועצת את מבטי בכפות הרגליים שלי, שקועהבמחשבות. עד שלפתע הבחנתי בפינה זוהרת במיוחד מלאה מדפים וקולבים עמוסים בבדים מצועצעיםולרוב גם נוצצים, הבחנתי בגופיה נחמדה, שקרצה אלי היא הייתה קלועה בין כל החזיותהמרופדות. ניסיתי למשוך אותה בעדינות ופתאום כל הרמת החזיות שהיו מעליה התרסקה עליבבת אחת.
נפלתי על הרצפה מיד, מרגישה בכובד הרמתהחזיות מעלי.
"אוףעם זה!" מלמלתי לעצמי ברוגז, מסיטה את הרמת החזיות מעלי ומסדרת את שערישכמובן כבר הספיק להתבלגן. הרמתי את מבטי באיטיות ופתאום מבטי נפגש עם מבט עיניוהכחולות של בראד שעמד ממש מעלי. הבטנו זה בזה דקה ארוכה עד שצחקוק טורדני נפלטמפיו, צחוק פראי למדי ממש התכוונתי כבר להסתער עליו עם שלל קללות הולמות,אך משום מה העדפתי לשתוק. פעם ראשונה שהבנתי שבמצבי בושה אדם באמת הופך אילם.מעדיף לשתוק, או שפשוט לא יכול להוציא מילה מפיו. תחושה לא נעימה.
"אתיודעת, אני יכול להסתדר עם חזיות שכבר יש לך. את לא צריכה לקנות לכבודי כל כךהרבה." העיר בראד בהתנשאות עוקצנית, גלגלתי את עיני.
"למהאתה תמיד כזה סנוב..." מלמלתי לעצמי בתסכול. מיד קמתי על רגלי מצביעה על הגופייה העיקשת שעדיין מונחת על המדף.
"זהמה שניסיתי לקחת, אם אתה כל כך רוצה לדעת." הסברתי בסובלנות. בראד לא ענה,הפטיר חצי חיוך חיוור וחסר כל טיפת חיים והלך לכיוון דור, רכנתי מעליו ותפסתי בפרקכף ידו.
"אנירוצה הביתה, בואו נלך כבר! אין לי עצבים לזה!" דרשתי בהתפרצות כאס לא רגילה בראד שחרראת ידו מידי בעדינות.
"מיקה – " התחיל בראד. אךקטעתי את דבריו ולא הנחתי לולסיים.
"עכשיו!"צווחתי. אישוניי ירו ברקים מאיימים, עיניי נדדו אל כל הכיוונים. אל המוכרת המבוהלתשהפילה את הרמת הבגדים. אל הזוג הצעיר שעבר ליד החנות ונעץ בי מבט מבוהל.
אל הגברתהזקנה שנכנסה אל החנות עם נכדה הצעיר, אל דור שהסיט את מבטו מתא המדידה של מיקה.
ואלבראד שהיה נראה אדיש לגמרי. לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי להתנצל בפניו.
"סליחה,אני פשוט עייפה מכל היום הזה, וחוץ מזה מחר אני צריכה לקבל תשובה בקשר למגמה ואניממש לחוצה"
נאנחתיבכבדות, הכל כל כך כבד ומסובך בגיל הזה. אני שונאת את התקופה הזאת של גילההתבגרות. ואת המתח והלחץ הזה אני אפילו שונאת יותר.
"אני בטוח שתתקבלי...ובקשר ללכת זאת מיקה לא אני" סיכם בראד בנחמדות. ואזבתנועה חדה רכנתי קדימה אל תא המדידה של מיקה.
"צאיעכשיו! אני רוצה הביתה" פתחתי את וילון התא. מיד מיקה התגלתה אלי לבושהבחזייה ורדרדה מעוררת בחילה.
"פיכס,את ניראת כמו, כמו... איכס! מיקה, אני רוצה הביתה בואי כבר!" רטנתי.
"לקחתאו לא?" שאלה מיקה מתעלמת מהעובדה שהרגע עניתי על השאלה הטיפשית הזאת. הנדתיאת ראשי בחוסר סבלנות.
"לא!"עניתי. מיקה אפילו לא הספיקה לפתוח את פיה בכדי לענות לי בעקיצה ופתאום הרגשתי דחיפה חזקה מאחורה זה היהדור, הוא דחף אותי אל הצד בחוזקה עצמתי את עיניי בבהלה, למזלי בראד היה שם כדילתפוס אותי שלא אפול. דור נעמד מול תא המדידה של מיקה בוחן את גופה העירום למחצה.
"לדעתי החזייה מאוד יפהלך..."העיר דור.
פקחתי את עיניי, ואור גדול הכה בי, אורדמותו של בראד מבט אחד אל עבר עיניו והנה אני טובעת בצבע הכחול . פתאום לא עניין אותיכלום. לא שדור רואה את מיקה כמעט עירומה, לא שאני עייפה ורוצה לישון, לא שכואב לי הגבמהדחיפה החזקה ההיא, לא המחשבות על נוי, לא המחשבות על הקבלה אל המגמה כלום
. אני אחוזה בין שתי זרועותיו המחבקות של בראד. ואני חשה בחום גופו הלוהטאני מריחה את הריח הנעים הזה שלו ואנחנו קרובים יותר מתמיד.
"אתם באים או מה?" לפתעהופיעה מולי דמותה המחייכת של מיקה לבושה בבגדיה ולצידה דור.
;){kind=link}